טז) השוחט את התודה, והיה לַחְמָהּ חוץ לחומת בית פגי, והיינו מחוץ לחומות ירושלים, לא קדש הלחם. אבל אם היה חוץ לעזרה, אך בתוך ירושלים, קדש הלחם, אף על פי שאינו לפנים.
יז) שחטה לתודה עד שלא קרמו פני הלחם בתנור, ואפילו קרמו כולן חוץ מאחת מהן, לא קדש הלחם.
יח) שחטה – שחט את בהמת התודה, ונפסלה בשחיטתה במחשבת זמן [-שחשב לאוכלה חוץ לזמן המותר] או במחשבת מקום [-שחשב לאוכלה מחוץ למקום שמותר לאוכלה], קדש הלחם. אבל אם נמצאת בעלת מום, או טריפה, או ששחטה שלא לשמה, לא קדש הלחם. וכן הדין באיל נזיר עם הלחם שלו.
