א) כשם שאסור לאדם ליהנות במאכל או במשקה קודם ברכה, כך אסור לו ליהנות בריח טוב קודם ברכה, וכיצד מברך על ריח טוב, אם היה דבר זה שיש להריח עץ או מין עץ, מברך בורא עצי בשמים. ואם היה עשב או מין עשב, מברך בורא עשבי בשמים. ואם לא היה מן העץ ולא מן האדמה, כגון המור, שהוא מן החיה, מברך בורא מיני בשמים. ואם היה פרי הראוי לאכילה, כגון אתרוג או תפוח, מברך שנתן ריח טוב בפירות. ועל הכל אם אמר בורא מיני בשמים יצא:
ב) אין מברכין על המוגמר [-בשמים הנשרפים על גבי גחלים לריח טוב] עד שתעלה תמרתו [-עשנו], וכיצד מברכין עליו, אם היה דבר זה הנשרף שנתן ריח, בא מעץ, מברכין בורא עצי בשמים. ואם היה עשב, מברך עשבי בשמים, ואם היה ממין חיה וכיוצא בה, מברך עליו בורא מיני בשמים:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
