פרק יז א וַיְהִ֥י דְבַר־יְהוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃ ב בֶּן־אָדָ֕ם ח֥וּד חִידָ֖ה וּמְשֹׁ֣ל מָשָׁ֑ל אֶל־בֵּ֖ית יִשְׂרָאֵֽל׃ ג וְאָֽמַרְתָּ֞ כֹּֽה־אָמַ֣ר ׀ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֗ה הַנֶּ֤שֶׁר הַגָּדוֹל֙ גְּד֤וֹל הַכְּנָפַ֨יִם֙ אֶ֣רֶךְ הָאֵ֔בֶר מָלֵא֙ הַנּוֹצָ֔ה אֲשֶׁר־ל֖וֹ הָֽרִקְמָ֑ה בָּ֚א אֶל־הַלְּבָנ֔וֹן וַיִּקַּ֖ח אֶת־צַמֶּ֥רֶת הָאָֽרֶז׃ ד אֵ֛ת רֹ֥אשׁ יְנִֽיקוֹתָ֖יו קָטָ֑ף וַיְבִיאֵ֨הוּ֙ אֶל־אֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן בְּעִ֥יר רֹֽכְלִ֖ים שָׂמֽוֹ׃ ה וַיִּקַּח֙ מִזֶּ֣רַע הָאָ֔רֶץ וַֽיִּתְּנֵ֖הוּ בִּשְׂדֵה־זָ֑רַע קָ֚ח עַל־מַ֣יִם רַבִּ֔ים צַפְצָפָ֖ה שָׂמֽוֹ׃
֍ ֍ ֍
פרק יז (א) וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר.
(ב) בֶּן אָדָם, חוּד חִידָה – אמור נבואה זו בדרך חידה, וּמְשֹׁל מָשָׁל – והפתרון של החידה יהיה משל אֶל ענינם של בֵּית יִשְׂרָאֵל.
(ג) וְאָמַרְתָּ, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים, הַנֶּשֶׁר הַגָּדוֹל, שהוא המלך בעופות ומגביה לעוף יותר מכולם, גְּדוֹל הַכְּנָפַיִם – הנוצות שעל כנפיו הן גדולות וארוכות, ועל ידן יכול הוא לעוף, אֶרֶךְ הָאֵבֶר – הכנפיים עצמן, שבהן מחוברות הנוצות, הן ארוכות, מָלֵא הַנּוֹצָה – שגופו וכנפיו מלאים נוצות, אֲשֶׁר לוֹ הָרִקְמָה – שנוצותיו מצויירות ויפות, בָּא אֶל הרי הַלְּבָנוֹן הגבוהים, שם גדלים ארזים גבוהים מאד, וַיִּקַּח אֶת צַמֶּרֶת הָאָרֶז – מה שגדל בראש הארז.
(ד) אֵת רֹאשׁ יְנִיקוֹתָיו – את הענפים העולים מצידי הארז ויונקים ממנו, קָטָף, וַיְבִיאֵהוּ אֶל אֶרֶץ כְּנַעַן – אל ארץ המסחר, בְּעִיר רֹכְלִים, המסתובבים מבית לבית למכור את סחורתם, שָׂמוֹ.
(ה) וַיִּקַּח מִזֶּרַע הָאָרֶץ – לקח מהארז את החלק הראוי להרכבה באילן אחר [ובעצי סרק חלק זה הוא המכונה 'זרע'], וַיִּתְּנֵהוּ בִּשְׂדֵה זָרַע – הרכיבו בעץ אחר, קָח [-לקחו] מעץ הגדל עַל מַיִם רַבִּים, צַפְצָפָה שָׂמוֹ – שם והרכיב אותו בצפצפה, שזהו מין ערבה גרוע.
