ט אֱמֹ֗ר כֹּ֥ה אָמַ֛ר אֲדֹנָ֥י יְהוִ֖ה תִּצְלָ֑ח הֲלוֹא֩ אֶת־שָֽׁרָשֶׁ֨יהָ יְנַתֵּ֜ק וְאֶת־פִּרְיָ֣הּ ׀ יְקוֹסֵ֣ס וְיָבֵ֗שׁ כָּל־טַרְפֵּ֤י צִמְחָהּ֙ תִּיבָ֔שׁ וְלֹֽא־בִזְרֹ֤עַ גְּדוֹלָה֙ וּבְעַם־רָ֔ב לְמַשְׂא֥וֹת אוֹתָ֖הּ מִשָּֽׁרָשֶֽׁיהָ׃ י וְהִנֵּ֥ה שְׁתוּלָ֖ה הֲתִצְלָ֑ח הֲלֹא֩ כְגַ֨עַת בָּ֜הּ ר֤וּחַ הַקָּדִים֙ תִּיבַ֣שׁ יָבֹ֔שׁ עַל־עֲרֻגֹ֥ת צִמְחָ֖הּ תִּיבָֽשׁ׃
֍ ֍ ֍
(ט) ועל כך אֱמֹר, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים, תִּצְלָח – וכי תצליח הגפן בדרך זו, הֲלוֹא הנשר הראשון לא יניח לה, אלא אֶת שָׁרָשֶׁיהָ יְנַתֵּק, וְאֶת פִּרְיָהּ יְקוֹסֵס [-יקצץ] וְיָבֵשׁ, כָּל טַרְפֵּי צִמְחָהּ תִּיבָשׁ – וכל העלים הלחים יתייבשו, וְלֹא בִזְרֹעַ גְּדוֹלָה וּבְעַם רָב יעשה כן, כי לא יצטרך לכך כח גדול, לְמַשְׂאוֹת – לישא ולעקור אוֹתָהּ מִשָּׁרָשֶׁיהָ.
(י) ומוסיף ואומר, הרי גם אם לא יעקור אותה הנשר הראשון, וְהִנֵּה היא תישאר שְׁתוּלָה במקומה החדש, הֲתִצְלָח, והרי כיון שאינה שתולה במקומה הראשון, לא תשריש היטב באדמה, הֲלֹא כְגַעַת בָּהּ רוּחַ הַקָּדִים, תִּיבַשׁ יָבֹשׁ, כי הרוח תעקור אותה. וגם בלא רוח הקדים, בהיותה עומדת עַל עֲרֻגֹת צִמְחָהּ – על הערוגה שהיא צומחת בה, תִּיבָשׁ, כי אין לה כח להתקיים במקומה החדש.
