יז) אשם מצורע ששחטו שלא לשמו, או שלא נתן מדמו על גבי בהונות, טעון נסכים, שאם יקרב בלא נסכים, נמצא כמקריב נדבה, ואין האשם בא נדבה.
יח) כבש הבא עם מנחת העומר ששחטו שלא לשמו, לא יביא מנחת נסכים שלו שני עשרונים, אלא עשרון אחד, כשאר הנדבות, שהרי לא עלה הכבש לשם חובתו, ואין מביאים מנחת נסכים עבורו. וכן קרבן תמיד ששחטו שלא לשמו, לא יעלה עמו שני גזרי עצים כשאר התמידים, שהרי לא עלה לחובת התמיד, אלא הרי הוא ככל הנדבות.
