משנה ג: וְכֵן שְׁלשָׁה כְפָרִים הַמְּשֻׁלָּשִׁין, אִם יֵשׁ בֵּין שְׁנַיִם הַחִיצוֹנִים מֵאָה וְאַרְבָּעִים וְאֶחָד וּשְׁלִישׁ, עָשָׂה אֶמְצָעי אֶת שְׁלָשְׁתָּן לִהְיוֹתָן כְּאֶחָד:
וְכֵן שְׁלֹשָׁה כְּפָרִים הַמְּשֻׁלָּשִׁין – עשויים כצורת סֶגוֹל, שנים מהם זה בצד זה ואחד באמצע תחתיהם, אִם יֵשׁ בֵּין שְׁנַיִם הַחִיצוֹנִים מֵאָה וְאַרְבָּעִים וְאַחַת אמה וּשְׁלִישׁ, עוֹשֶׂה אֶמְצָעִי אֶת שְׁלָשְׁתָּן לִהְיוֹת אֶחָד, ואף אם המרחק בין שני הכפרים גדול מאד, אפילו בשיעור אלף או אלפיים אמה, אם הכפר השלישי בגודל כזה שאם היינו 'מכניסים' אותו בין שני הכפרים לא היה ביניהם יותר ממרחק של שני קרפיפות, ואותו כפר עצמו נמצא במרחק הפחות מאלפיים אמה משני הכפרים האחרים, שניתן להלך מהם אליו בשבת, הרי הוא מצטרף עמהם ונחשבים שלשתם כעיר אחת, והשובת באחד משלשת הכפרים הללו יכול להלך מקצה הכפר הרחוק ביותר אלפיים אמה נוספות.
