טו) עולה הבאה לאחר מיתה – לאחר שמתו בעליה, והביאה היורש, שעשאה – הקריבה הכהן שלא לשם בעליה, עלתה לבעלים לשם חובה, ואין היורש צריך להביא קרבן אחר, לפי שאין בעלים מתכפרים לאחר מיתה, וכיון שאין המת נחשב 'בעלים' לענין כפרה, ממילא לא שייך בזה פסול של 'שינוי בעלים'.
טז) שני כבשי עצרת, שצריכים להיות בני שנה, ששחטן לשם אילים, שהם בני שנתיים, לא עלו לצבור לשם חובה. ואם דימה – טעה וחשב שהן אילים בני שנתיים, ולכן שחטן לשם אילים, עלו להן – יצאו הציבור ידי חובתם, מפני שהיא עקירה בטעות, שאילו היה יודע שהם כבשים, היה שוחטם לשם כבשים.
