כיון שיש מצוה לשמוח בחג הסוכות, ישתדל כל אדם מאד לשכוח את הדברים העצובים והמרגיזים וכל דבר המצערו, ולשמוח בכל יום שמחה חדשה, שמחה של מצוה, ויתן את קולו לשורר ולזמר התפילות וההלל ושירות ותשבחות בקול רינה ותודה המון חוגג, וזכור יזכור כי בזמן שבית המקדש קיים היו צדיקים וחסידים מרבים בשמחת בית השואבה, ועל ידי זה היו שואבים רוח הקדש, ואף שבודאי גדול צער השמים על כי בחטאינו חרבה עירנו וכו', אך כתוב בזוהר שהקב"ה משגיח מן החלונות ומציץ מן החרכים לראות בשמחת בניו בבתי כנסיות. לזאת ישמח ישראל בעושיו, שמחה של מצוה, ולא שמחה של הוללות כמנהג הכסילים.
כשהאדם שמח בשמחת החג, ידאג לשמח גם לב עניים ואביונים וזו מצוות כל החגים והמועדים, וכל שכן בחג הקדוש הזה, שחייב האדם לתת לעניים את חלק האושפיזין, ואם יתן – ישא רוב ברכות מהאושפיזין, כמפורש בזוהר. ולכן לא ימנע האדם מלהזמין לשולחנו איזה עני, ואם לא יוכל לעשות זאת – לפחות יפריש מממונו לצדקה בערב החג על כל סעודה, ויאמר בפה מלא 'זה אני נותן לצדקה, בשביל חלק אברהם אושפיזא קדישא', ו'זה אני נותן בשביל חלק יצחק אושפיזא קדישא מסעודתי', וכן על זה הדרך. או שישלח מאכל לעני קודם כל סעודה, ובזה ישא ברכה ורב טוב:
