פרק ח, משנה א: הָאִשָּׁה שֶׁנָּפְלוּ לָהּ נְכָסִים עַד שֶׁלֹּא תִתְאָרֵס, מוֹדִים בֵּית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל שֶׁמּוֹכֶרֶת וְנוֹתֶנֶת וְקַיָּם. נָפְלוּ לָהּ מִשֶּׁנִּתְאָרְסָה, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, תִּמְכּוֹר, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, לֹא תִמְכּוֹר. אֵלּוּ וָאֵלּוּ מוֹדִים, שֶׁאִם מָכְרָה וְנָתְנָה, קַיָּם. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, אָמְרוּ לִפְנֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל, הוֹאִיל וְזָכָה בָאִשָּׁה, לֹא יִזְכֶּה בַנְּכָסִים. אָמַר לָהֶן, עַל הַחֲדָשִׁים אָנוּ בוֹשִׁין, אֶלָּא שֶׁאַתֶּם מְגַּלְגְּלִין עָלֵינוּ אֶת הַיְשָׁנִים. נָפְלוּ לָהּ מִשֶּׁנִּשֵּׂאת, אֵלּוּ וָאֵלּוּ מוֹדִים שֶׁאִם מָכְרָה וְנָתְנָה שֶׁהַבַּעַל מוֹצִיא מִיַּד הַלָּקוֹחוֹת. עַד שֶׁלֹּא נִשֵּׂאת וְנִשֵּׂאת, רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, אִם מָכְרָה וְנָתְנָה, קַיָּם. אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בֶּן עֲקִיבָא, אָמְרוּ לִפְנֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל, הוֹאִיל וְזָכָה בָאִשָּׁה, לֹא יִזְכֶּה בַנְּכָסִים. אָמַר לָהֶם, עַל הַחֲדָשִׁים אָנוּ בוֹשִׁין, אֶלָּא שֶׁאַתֶּם מְגַלְגְּלִים עָלֵינוּ אֶת הַיְשָׁנִים:
פרק ט, משנה א: פרק זה עוסק בדין נכסים השייכים לאשה, מה הם הזכויות שיש לאשה ולבעל בפירות נכסים אלו: הָאִשָּׁה, שֶׁנָּפְלוּ לָהּ נְכָסִים בירושה או במתנה עַד שֶׁלֹּא תִּתְאָרֵס – קודם שהתקדשה לאיש, ואחר כך התקדשה, אך עדיין לא נישאת לו, אף שנחלקו בית שמאי ובית הלל באופן אחר, וכפי שיבואר להלן, הרי באופן זה מוֹדִים בֵּית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל שֶׁכל זמן שהיא מאורסת הרי היא מּוֹכֶרֶת וְנוֹתֶנֶת – רשאית למכור או לתת במתנה, וְקַיָּים – ומעשיה קיימים. נָפְלוּ לָהּ נְכָסִים מִשֶּׁנִּתְאָרְסָה – לאחר שהתקדשה, קודם שנישאת, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, כל זמן שהיא ארוסה, הרי זו תִּמְכֹּר – רשאית היא למכור את הנכסים, ובֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים, לֹא תִּמְכֹּר, כיון שעתידה היא להנשא לו ותהיה לו זכות בנכסים אלו לענין אכילת פירותיהם, ולכן לכתחילה לא תמכור, אמנם אֵלּוּ וְאֵלּוּ – בית שמאי ובית הלל מוֹדִים, שֶׁאִם מָכְרָה וְנָתְנָה, הגם שלדעת בית הלל לא היתה רשאית לעשות כן, מכל מקום הדבר קַיָּים. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, אָמְרוּ לִפְנֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל, מדוע בעודה ארוסה יכולה היא למכור את הנכסים, והרי הוֹאִיל וְזָכָה בָּאִשָּׁה, שהיא מאורסת לו, מדוע לֹא יִזְכֶּה בַּנְּכָסִים, לענין זה שיש לו זכות באכילת פירותיהם, ומדוע אם מכרה או נתנה מעשיה קיימים. אָמַר לָהֶם רבן גמליאל, עַל הַחֲדָשִׁים – על נכסים שנפלו לה לאחר שנישאת, אָנוּ בּוֹשִׁים, מה ראו חכמים לומר שאם מכרה אותם יכול הבעל להוציאם מיד הלקוחות, אֶלָּא שֶׁאַתֶּם מְגַלְגְּלִין עָלֵינוּ גם אֶת הַיְשָׁנִים, לומר שגם נכסים שמכרה בעודה ארוסה יוכל הבעל להוציא מיד הלקוחות, אלא אין לנו להוסיף על מה שאמרו חכמים, ואם מכרה בעודה ארוסה, מכירתה קיימת.
נָפְלוּ לָהּ נכסים מִשֶּׁנִּשֵׂאת, שכבר זכה הבעל באכילת פירות הנכסים, אֵלּוּ וְאֵלּוּ – בית שמאי ובית הלל מוֹדִים שֶׁאִם מָכְרָה וְנָתְנָה נכסים אלו, שֶׁהַבַּעַל מוֹצִיא מִיַּד הַלָּקוֹחוֹת. נפלו לה הנכסים בעודה מאורסת, עַד שֶׁלֹּא נִשֵּׂאת, וְנִשֵּׂאת, ומכרה אותם לאחר הנישואין, רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, אִם מָכְרָה וְנָתְנָה, קַיָּים. אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בֶּן עֲקִיבָא, אָמְרוּ לִפְנֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל, הוֹאִיל וְזָכָה בָּאִשָּׁה בשעה שנשאה, מדוע לֹא יִזְכֶּה בַּנְּכָסִים לגמרי, אף לענין זה שאם מכרה האשה אין מכרה קיים. אָמַר לָהֶם, עַל הַחֲדָשִׁים – על הנכסים שנפלו לה לאחר הנישואין אָנוּ בּוֹשִׁין, שתקנו חכמים שמכרה בטל, אֶלָּא שֶׁאַתֶּם מְגַלְגְּלִים עָלֵינוּ אֶת הַיְשָׁנִים, לומר שגם נכסים שנפלו לרשותה קודם הנישואין ומכרתם לאחר הנישואין יהא מכרה בטל.
