משנה י: וְאֵלּוּ שֶׁכּוֹפִין אוֹתוֹ לְהוֹצִיא, מֻכֵּה שְׁחִין, וּבַעַל פוֹלִיפוּס, וְהַמְקַמֵּץ, וְהַמְצָרֵף נְחֹשֶׁת, וְהַבֻּרְסִי, בֵּין שֶׁהָיוּ בָם עַד שֶׁלֹּא נִשְּׂאוּ וּבֵין מִשֶּׁנִּשְּׂאוּ נוֹלְדוּ. וְעַל כֻּלָּן אָמַר רַבִּי מֵאִיר, אַף עַל פִּי שֶׁהִתְנָה עִמָּהּ, יְכוֹלָהּ הִיא שֶׁתֹּאמַר, סְבוּרָה הָיִיתִי שֶׁאֲנִי יְכוֹלָהּ לְקַבֵּל, וְעַכְשָׁיו אֵינִי יְכוֹלָה לְקַבֵּל. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, מְקַבֶּלֶת הִיא עַל כָּרְחָהּ, חוּץ מִמֻּכֵּה שְׁחִין, מִפְּנֵי שֶׁמְּמַקַּתּוּ. מַעֲשֶׂה בְצִידוֹן בְּבֻרְסִי אֶחָד שֶׁמֵּת וְהָיָה לוֹ אָח בֻּרְסִי, אָמְרוּ חֲכָמִים, יְכוֹלָה הִיא שֶׁתֹאמַר, לְאָחִיךָ הָיִיתִי יְכוֹלָה לְקַבֵּל, וּלְךָ אֵינִי יְכוֹלָה לְקַבֵּל:
משנה י: משנתנו מביאה עתה את דינם של בני אדם מסוימים שמחמת טבעם או מחמת מלאכתם כופים אותם להוציא את נשותיהם בגט: וְאֵלּוּ שֶׁכּוֹפִין אוֹתוֹ לְהוֹצִיא, מוּכֶּה שְׁחִין, וּבַעַל פּוֹלִיפּוּס – שיש ריח רע בחוטמו, וְהַמְקַמֵּץ – מקבץ צואת כלבים, וְהַמְצָרֵף נְחֹשֶׁת – כורה נחושת מהקרקע, שיש בכך ריח רע, וְהַבּוּרְסִי – מעבד עורות, שריחם רע, ובכל הדברים הללו כופים אותו להוציא, בֵּין שֶׁהָיוּ בָּם דברים אלו עַד שֶׁלֹּא [-קודם ש]נִשְּׂאוּ, וּבֵין אם מִשֶּׁנִּשְּׂאוּ נוֹלְדוּ. ומוסיפה המשנה, וְעַל כּוּלָּן – על כל הדברים הללו אָמַר רַבִּי מֵאִיר, אַף עַל פִּי שֶׁהִתְנָה עִמָּהּ לפני הנישואין שיש בו חסרון זה, או שהוא עוסק במלאכה זו, יְכוֹלָה הִיא שֶׁתֹּאמַר לאחר הנישואין סְבוּרָה הָיִיתִי שֶׁאֲנִי יְכוֹלָה לְקַבֵּל, וְעַכְשָׁו אני רואה שאֵינִי יְכוֹלָה לְקַבֵּל, וחייב לגרשה, אם רצונה בכך. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אם התנה על כך לפני הנישואין, אינה יכולה לחזור בה, אלא מְקַבֶּלֶת הִיא עַל כָּרְחָהּ, כיון שהתרצתה לכך מתחילה, חוּץ מִמּוּכֶּה שְׁחִין, שאף אם ידעה לפני הנישואין שהוא מוכה שחין, והסכימה לכך, עליו להוציאה בגט, מִפְּנֵי שֶׁהִיא מְמַקְּתוֹ – כיון שהתשמיש מזיק למוכה שחין, וגורם להמק את בשרו. וּמַעֲשֶׂה בְּצִידוֹן, בְּבוּרְסִי שֶׁמֵּת ללא בנים, וְהָיָה לוֹ אָח בּוּרְסִי שהיה צריך לייבם את אשת אחיו המת או לפוטרה בחליצה, ואָמְרוּ חֲכָמִים, אף על פי שגם בעלה הראשון היה בורסי, יְכוֹלָה הִיא שֶׁתֹּאמַר, אמנם לְאָחִיךָ הָיִיתִי יְכוֹלָה לְקַבֵּל, אף על פי שזו היתה אומנותו, וְאילו לְךָ אֵינִי יְכוֹלָה לְקַבֵּל, ואין כופים אותה להתייבם, אלא כופים אותו לחלוץ לה.
