פרק ו, משנה א: כָּל הָאֲסוּרִין עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, אוֹסְרִים כָּל שֶׁהֵן. הָרוֹבֵעַ, וְהַנִּרְבָּע, וְהַמֻּקְצֶה, וְהַנֶּעֱבָד, וְאֶתְנָן, וּמְחִיר, וְהַכִּלְאַיִם, וְהַטְּרֵפָה, וְיוֹצֵא דֹפֶן. אֵיזֶה הוּא מֻקְּצֶה, הַמֻּקְצֶה לַעֲבוֹדָה זָרָה. הוּא אָסוּר, וּמַה שֶּׁעָלָיו מֻתָּר. אֵיזֶהוּ נֶעֱבָד, כֹּל שֶׁעוֹבְדִין אוֹתוֹ. הוּא וּמַה שֶּׁעָלָיו אָסוּר. זֶה וָזֶה מֻתָּרִין בַּאֲכִילָה:
פרק ו, משנה א: כָּל הָאֲסוּרִין עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, וכפי שיבוארו פרטיהם להלן, אוֹסְרִים את תערובתם בכָּל שֶׁהֵן, כלומר, אפילו אם התערב אחד מהאסורים באלף בהמות, ואין ניכר מי מהם הוא האסור, כולם נאסרים להקרבה. ואלו הם האסורים למזבח, הָרוֹבֵעַ את האשה, וְהַנִּרְבָּע על ידי איש, וְהַמֻּקְצֶה – המופרש עבור עבודה זרה, אף שעדיין לא נעבד, וְהַנֶּעֱבָד לשם עבודה זרה, וְאֶתְנָן זונה, וּמְחִיר כלב [-שניתן בתמורה לכלב], וְהַכִּלְאַיִם, שנולד מעז ורחל, וְהַטְּרֵפָה, וְיוֹצֵא דֹפֶן – הנולד בניתוח קיסרי, אֵיזֶה הוּא מֻקְּצֶה, הַמֻּקְצֶה לַעֲבוֹדָה זָרָה. הוּא עצמו אָסוּר להקרבה, וּמַה שֶּׁעָלָיו – תכשיטים וכדומה המונחים עליו, מֻתָּר, וניתן למוכרם ולקנות בדמיהם קרבן. אֵיזֶהוּ נֶעֱבָד, כֹּל שֶׁעוֹבְדִין אוֹתוֹ לשם עבודה זרה, הוּא עצמו, וּמַה שֶּׁעָלָיו, כגון תכשיטים וכדומה, הכל אָסוּר. זֶה וָזֶה – המוקצה והנעבד, מֻתָּרִין בַּאֲכִילָה להדיוט, שאין בעלי חיים נאסרים באכילה מחמת עבודה זרה, אלא נאסרו רק לקרבן.
