אָמַר רַבִּי זֵירָא, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, הֲלָכָה כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, שאם המקבל הראשון מכר את הנכסים שקיבל, הועילו מעשיו, ואין השני מקבל כלום, וַאֲפִילּוּ הָיוּ בָּהֶן עֲבָדִים, וְהוֹצִיאָן לְחֵירוּת, הועילו מעשיו, ואף לאחר מיתת הראשון נשארים משוחררים, ואין לשני זכות בהם. תמהה הגמרא, פְּשִׁיטָא – דין זה פשוט הוא, ומדוע היה עולה בדעתינו לחלק בין נכסים שנמכרו לאחר, לבין עבדים שיצאו לחירות. מתרצת הגמרא, מַהוּ דְּתֵימָא – יכול היית לומר, דאָמַר לֵיהּ – שיכול הנותן לומר לו, מְעַבְּדָא בְּהוּ אִיסּוּרָא לֹא יָהֲבִי לְךָ – לא נתתי לך את הנכסים כדי שתעשה בהם איסורים, והרי אסור מהתורה לשחרר עבדים כנעניים, שנאמר 'לְעֹלָם בָּהֶם תַּעֲבֹדוּ' (ויקרא כ"ה מ"ו), קָא מַשְׁמַע לָן שאף על פי כן הועילו מעשיו, ונשארים העבדים משוחררים.
אָמַר רַב יוֹסֵף, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, הֲלָכָה כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל שאין לשני אלא מה ששייר הראשון, וַאֲפִילּוּ עֲשָׂאָן הראשון תַּכְרִיךְ למֵת. תמהה הגמרא אף על דין זה, פְּשִׁיטָא, ומדוע הוצרך רבי יוחנן להשמיענו דין זה. ומתרצת, מַהוּ דְּתֵימָא – יכול היית לומר, שיוכל הנותן לומר, לְשַׁוִּינְהוּ אִיסּוּרֵי הֲנָאָה לֹא יָהֲבִי לְךָ – לא נתתי לך את הנכסים במתנה כדי שתאסור אותם בהנאה, שהרי תכריכי המת נאסרים בהנאה, קָא מַשְׁמַע לָן שאין זו טענה, וחלו מעשיו אף באופן זה.
מביאה הגמרא מעשה בענין זה: הַהִיא אִיתְּתָא דַּהֲוָה אִית לָהּ דִּיקְלָא בְּאַרְעָא – מעשה באשה שהיה לה דקל השייך לה, ונטוע בקרקעו דְּרַב בֵּיבָי בַּר אַבַּיֵי, וכָּל אֵימַת דַּהֲוָה אָזְלָא לְמִגְזְרָהּ – בכל פעם שהיתה אותה אשה הולכת לקצוץ את פירות הדקל, קָפֵּיד עֲלָהּ – היה רב ביבי מקפיד עליה, ואָמַר, קָא דָיְישָׁת לָהּ לְאַרְעָאִי – הרי את דורסת את קרקעי. אַקְנִיתָהּ לֵיהּ כָּל שְׁנֵי חַיָּיו – הקנתה אותה אשה את הדקל במתנה לרב ביבי לכל ימי חייו, על דעת כן שלאחר מיתתו יחזור אליה הדקל. אָזַל – הלך רב ביבי ואַקְנְיֵיהּ – הקנה את הדקל לִבְנוֹ קָטָן, והיה סבור שהועילה מתנתו לגמרי, וגם לאחר מותו תישאר הקרקע אצל בנו, ולא תחזור לאותה אשה. אָמַר רַב פָּפָּא, מִשּׁוּם דְּאָתוּ מִמוֹלָאֵי – וכי מפני שבאתם ממשפחה מקוטעת, והיינו ממשפחת בני עלי, שנגזר עליהם שימותו צעירים, אָמְרִיתוּ מִילֵּי מִמּוֹלְיָאתָא – לכן אתם אומרים דברים מקוטעים, והיינו דברים שאינם נכונים, וביאר רב פפא מדוע אין הדברים נכונים, כיון שאֲפִילּוּ רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל לֹא אָמַר שיכול הראשון לתת את הנכסים במתנה, ויועילו מעשיו, אֶלָּא כאשר אמר הנותן שלאחר מיתת הראשון יהיו הנכסים לְאַחֵר, ויש לפרש את כוונתו שינתן לאחר רק מה שישאיר הראשון, אֲבָל אם אמר הנותן שלאחר מיתת המקבל יחזרו הנכסים לְעַצְמוֹ, לֹא – אין המקבל יכול לבטל ולהפקיע את כוחו על ידי שיתן את הנכסים לאדם אחר.
