הזהר בנפשך מאד, שאל ישיאך יצרך לאמר שעיקר הכל תראה שתהא אך עסוק כל ימיך לטהר מחשבתך כראוי, שתהא דביקות מחשבתך בבוראך בתמידות בל תמוט, ולא תשוב מפני כל להניח טוהר מחשבתך בשום עת כלל, והכל לשם שמים, באמרו לך שכל עיקר תורה ומצות המה דווקא כשהם בכוונה עצומה ובדביקות אמיתי, וכל זמן שאין לב האדם מלא לעשותם בכוונה קדושה ובדביקות וטהרת המחשבה, אינה נחשבת למצוה ועבודה כלל.
ראה איך שהוא חכם להרע מעין טוב, היום יאמר לך שכל תורה ומצוה שבלא דביקות איננה כלום, וצריך אתה להכין לב ולהגביה עוף מחשבתך קודם עשיית כל מצוה או תפלה למחשבה טהורה שבטהורות, וכל כך תהא מחשבתך טרודה בהכנת המצוה טרם עשותה. עד שיעבור זמן המצוה או התפלה, ויראה לך פנים שכל תפלה או מצוה שנעשית בכונה עצומה בקדושה ובטהרה אף שלא בזמנה, הרי היא יקרה מקיום המצוה בזמנה ושלא בכונה.
בהמשך הזמן ידריכך לאט לאט בחלק שפתיו ממדרגה למדרגה, ולא תרגיש כלל, עד שממילא יהא לך כהיתר להעביר מועד התפלה או המצות אף גם שתפנה לבך לבטלה בדברים בטלים. ולא ישאיר לך לא מעשי מצוה בזמנה, ולא מחשבה טובה.
הגע עצמך, כגון אם יטריד אדם עצמו לילה הראשונה של פסח בכונת אכילת כזית מצה שתהא האכילה בקדושה וטהרה ודביקות, וימשיך ההכנה כל הלילה עד שיומשך זמן האכילה עד לאחר שעלה השחר, הרי כל טהרת מחשבתו פיגול הוא, לא ירצה. ומי שאכל הכזית מצה בזמנה, אף בלא קדושה וטהרה יתירה, הרי קיים מצות עשה הכתובה בתורה, ותבא עליו ברכה.
ואף גם זאת, אם לא יכשילך בהעברת הזמן, יטה לבך לפנותה ולטהרה עד שיביאך שלא יהא לך פנאי לדקדק שתהא עשיית המצוה באופניה כדין בכל פרטיה, ולהזהר מלעבור על דינים מפורשים בתלמוד ורבותינו הגדולים ז"ל. (נפש החיים פרקים פרק ד).
