פרק יא, משנה א: אַלְמָנָה נִזּוֹנֶת מִנִּכְסֵי יְתוֹמִים, מַעֲשֵׂה יָדֶיהָ שֶׁלָּהֶן, וְאֵין חַיָּבִין בִּקְבוּרָתָהּ. יוֹרְשֶׁיהָ יוֹרְשֵׁי כְתֻבָּתָהּ, חַיָּבִין בִּקְבוּרָתָהּ:
פרק יא, משנה א: אַלְמָנָה, שעדיין לא גבתה דמי כתובתה, ודרה בבית בעלה, נִיזוֹנֶת מִנִּכְסֵי היְתוֹמִים, וכפי שכתב לה הבעל בכתובתה, שלאחר מותו תהא דרה בביתו וניזונת מנכסיו, וּמַעֲשֵׂי יָדֶיהָ שֶׁלָּהֶן, שהרי תקנו חכמים שמעשי ידי האשה יהיו של בעלה, תמורת המזונות שהוא חייב לה, וכמו כן כאשר ניזונת היא מנכסי היתומים, מעשי ידיה שלהם. וְאם מתה, אֵין היורשים חַיָּיבִין בִּקְבוּרָתָהּ, מאחר ויוֹרְשֶׁיהָ, והיינו יוֹרְשֵׁי כְּתוּבָּתָהּ, הם החַיָּיבִין בִּקְבוּרָתָהּ, שהרי תקנו חכמים שאם מתה האשה בחיי בעלה חייב הבעל בקבורתה, תמורת דמי כתובתה, שלא יגיעו לעולם לידי גביה, אבל כשמת הבעל לפניה, ותגבה את כתובתה מנכסיו, אין סיבה לחייב את יורשיו בקבורתה, אלא יורשי האשה הזוכים בדמי כתובתה הם החייבים בקבורתה.
