כט וְאָֽמְרוּ֙ בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל לֹ֥א יִתָּכֵ֖ן דֶּ֣רֶךְ אֲדֹנָ֑י הַדְּרָכַ֞י לֹ֤א יִתָּֽכְנוּ֙ בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל הֲלֹ֥א דַרְכֵיכֶ֖ם לֹ֥א יִתָּכֵֽן׃ ל לָכֵן֩ אִ֨ישׁ כִּדְרָכָ֜יו אֶשְׁפֹּ֤ט אֶתְכֶם֙ בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֣י יְהוִ֑ה שׁ֤וּבוּ וְהָשִׁ֨יבוּ֙ מִכָּל־פִּשְׁעֵיכֶ֔ם וְלֹֽא־יִהְיֶ֥ה לָכֶ֛ם לְמִכְשׁ֖וֹל עָוֹֽן׃
֍ ֍ ֍
(כט) וְאָמְרוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל – חזרו בית ישראל על טענתם, לֹא יִתָּכֵן דֶּרֶךְ ה', כי איך יתהפכו עוונותיו של הרשע לזכויות, ומי שהיה רשע כל ימיו ושב בתשובה בסוף ימיו ייחשב לצדיק יותר ממי שהיה צדיק כל ימיו והרשיע לבסוף להתחרט על מעשיו הראשונים, ועל כך חזר ה' והשיב להם, הַדְּרָכַי לֹא יִתָּכְנוּ, בֵּית יִשְׂרָאֵל, והרי דרכי קבועות ואינן משתנות, הֲלֹא דַרְכֵיכֶם לֹא יִתָּכֵן, כי אתם משנים את מעשיכם בכל עת, ולפי שינוי המעשה משתנים דינכם.
(ל) לָכֵן, כיון שאתם משנים את דרכיכם תמיד, אִישׁ כִּדְרָכָיו אֶשְׁפֹּט אֶתְכֶם בֵּית יִשְׂרָאֵל – אשפוט כל אחד מהם בהבטה על שתי דרכיו, הדרך שהלך בה עד עתה, והדרך שהולך בה מעתה, ולכן החוזר בתשובה יגדלו זכויותיו מאד, כי כפי שהעמיק בתחילה להרשיע ולפשוע, כך קשה לו יותר לעזוב את דרכו הרעה, ואם אף על פי כן מתגבר הוא על יצרו וחוזר בתשובה שלימה, הרי הוא ראוי לשכר גדול מאד, ועל ידי חטאיו הראשונים שמשלו בנפשו, יגדל כוח הקדושה שלו כאשר יטה את כל כוחות הנפש לצד הטוב, וכן יגדל חטאו של הצדיק שכבר הורגל בדרך הטובה, ומטה עתה את ליבו לחטוא ולפשוע ולעזוב את הדרך הישרה, נְאֻם ה' אֱלֹהִים, ועל כן, שׁוּבוּ בתשובה מאהבה, ועל ידי זה וְהָשִׁיבוּ מִכָּל פִּשְׁעֵיכֶם – תשיבו את כל הפשעים הקודמים שלכם להיות לכם לזכויות, וְלֹא יִהְיֶה לָכֶם לְמִכְשׁוֹל עָוֹן – ואל תשובו רק תשובה מיראה, שבתשובה זו העבירות שנעשו במזיד נחשבות כשגגות [וזהו 'למכשול עוון', שה'עוון', שהוא מזיד, יהיה לכם רק כ'מכשול', שהוא שוגג], אלא תשובו מאהבה, שאז גם ה'מכשול' איננו, וכל העוונות נעשים לזכויות.
