פרק יט א וְאַתָּה֙ שָׂ֣א קִינָ֔ה אֶל־נְשִׂיאֵ֖י יִשְׂרָאֵֽל׃ ב וְאָֽמַרְתָּ֗ מָ֤ה אִמְּךָ֙ לְבִיָּ֔א בֵּ֥ין אֲרָי֖וֹת רָבָ֑צָה בְּת֥וֹךְ כְּפִרִ֖ים רִבְּתָ֥ה גוּרֶֽיהָ׃ ג וַתַּ֛עַל אֶחָ֥ד מִגֻּרֶ֖יהָ כְּפִ֣יר הָיָ֑ה וַיִּלְמַ֥ד לִטְרָף־טֶ֖רֶף אָדָ֥ם אָכָֽל׃
֍ ֍ ֍
פרק יט (א) וְאַתָּה, שָׂא קִינָה אֶל נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל – מלכי ישראל, ובתחילה מקונן על יהואחז, יהויכין ויהויקים, שהיו בניו של יאשיהו מלך יהודה ומלכו תחתיו, ואחר כך (מפסוק י') מקונן על צדקיהו המלך.
(ב) וְאָמַרְתָּ, מָה אִמְּךָ לְבִיָּא – אמך, וזהו יאשיהו מלך יהודה, מדוע הוא נמשל ללביאה, הרי לא היה זה מחמת שטרף כמותה [כי זה דבר הראוי לנבוכדנצר ושאר אומות העולם הרשעים], אלא מחמת הגבורה שהיתה לו, והאימה שהיה מפיל על אויביו, ובאותה עת היה יאשיהו דומה ללביאה המגדלת את גוריה, כך גידל יאשיהו את בניו, בֵּין אֲרָיוֹת רָבָצָה – היה נחשב למלך חשוב בין שאר המלכים, בְּתוֹךְ כְּפִרִים, שהם האריות הצעירים, רִבְּתָה – גידלה את גוּרֶיהָ הקטנים, כלומר, אף שהכפירים גדולים מהגורים, הרי לבניו הקטנים של יאשיהו היתה חשיבות אפילו בין המלכים.
(ג) וַתַּעַל אֶחָד מִגֻּרֶיהָ – והעלתה את אחד הבנים עד שהיה ראוי למלוכה, וזהו יהואחז בנו של יאשיהו שמלך תחתיו, כְּפִיר הָיָה, כי כבר גדל והיה ראוי מצד חוזקו למלוכה, וַיִּלְמַד לִטְרָף טֶרֶף, שזה משל על כיבוש הגויים סביבו, אך גם אָדָם אָכָל, וזה נגד טבע האריה, כי בראו ה' באופן שתהיה יראת האדם מוטלת על כל חיות הארץ, וכך יהואחז עבר את גבולו והשחית גם בתוך ישראל, כמו שנאמר בו (מלכים ב' כ"ג ל"ב) "וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי ה'".
