משנה ח: לֹא יֵשֵׁב בְּצִלָּה. וְאִם יָשַׁב, טָהוֹר. וְלֹא יַעֲבוֹר תַּחְתֶּיהָ. וְאִם עָבַר, טָמֵא. הָיְתָה גוֹזֶלֶת אֶת הָרַבִּים וְעָבַר תַּחְתֶּיהָ, טָהוֹר. וְזוֹרְעִים תַּחְתֶּיהָ יְרָקוֹת בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים אֲבָל לֹא בִימוֹת הַחַמָּה. וְהַחַזְרִין, לֹא בִימוֹת הַחַמָּה וְלֹא בִימוֹת הַגְּשָׁמִים. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אַף לֹא יְרָקוֹת בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים, מִפְּנֵי שֶׁהַנְּמִיָּה נוֹשֶׁרֶת עֲלֵיהֶן וְהֹוָה לָהֶן לְזָבֶל:
לֹא יֵשֵׁב בְּצִלָּה של האשירה, כדי שלא יהנה מעבודה זרה, ואפילו באופן שאינו יושב תחת ענפיה, וכגון בבוקר ובערב, שיש לכל דבר צל ארוך, המצל גם על מי שאינו תחתיו, וְאִם יָשַׁב, כיון שלא היה תחתיה, הרי הוא טָהוֹר, שאין הצל מטמא. וְלֹא יַעֲבוֹר תַּחְתֶּיהָ – תחת האשירה עצמה, וְאִם עָבַר, הרי הוא טָמֵא, כיון שבודאי יש תקרובת עבודה זרה תחת העץ, ונמצא שהעץ מאהיל עליו ועל התקרובת, והרי היא מטמאת את האדם בטומאת אהל.
הָיְתָה האשירה גוֹזֶלֶת אֶת הָרַבִּים, כלומר, שנופה נוטה לרשות הרבים, וְעָבַר תַּחְתֶּיהָ, טָהוֹר, כיון שטומאת עבודה זרה היא מדרבנן, ובאופן זה לא גזרו עליה טומאה. וְזוֹרְעִים תַּחְתֶּיהָ יְרָקוֹת בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים, כיון שבאותו זמן אין הצל מועיל לירקות, אלא אדרבה, מפריע הוא לגידולם, כיון שמסתיר מהם את השמש, אֲבָל לֹא יזרע תחתיה ירקות בִימוֹת הַחַמָּה, שאז הצל מסייע בגידולם. וְהַחַזְרִין – ואילו את החזרת, לא יזרע תחתיה לעולם, לֹא בִימוֹת הַחַמָּה וְלֹא בִימוֹת הַגְּשָׁמִים, כיון שתמיד הצל מועיל לחזרת. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אַף לֹא יזרע יְרָקוֹת בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים, הגם שהצל אינו מסייע לגידולם, מכל מקום יש לאסור זאת מטעם אחר, מִפְּנֵי שֶׁהַנְּמִיָּה – העלים של האשירה נוֹשֶׁרֶת עֲלֵיהֶן, וְהֹוָה לָהֶן לְזָבֶל – נעשית זבל המשביח את הזרעים. אמנם חכמים סוברים שמכל מקום הדבר מותר, כיון שהנזק שמזיק הצל של האילן לזרעים גדול יותר מהשבח שמשביחים העלים כשנעשים הם לזבל.
