ג) כל קרבן שנאמר שהוא פסול, בין שנפסל במחשבה, בין במעשה, בין שאירע בו דבר שפסלו, כל האוכל ממנו כזית במזיד, הרי זה לוקה, שנאמר לא תאכל כל תועבה. ד) ומפי השמועה למדו [-קיבלו חז"ל] שאין הכתוב מזהיר אלא על פסולי המוקדשין.
ה) וכן קדשים שהוטל בהם מום, האוכל מהם כזית, לוקה, הרי הם בכלל 'כל תועבה', עד שיולד להם מום אחר, ויאכלו במומן, כמו שביארנו. וכל שפיסולו מספק, אין לוקין עליו.
