יד) עשה המצוה לו ולאחרים כאחד, אם היתה מצוה שאינה חובה, מברך על העשייה, לפיכך הוא מברך 'על מצות עירוב'. היתה זו מצוה שהיא חובה, ונתכוון להוציא עצמו מידי חובה ולהוציא אחרים, מברך 'לעשות', לפיכך הוא מברך 'לשמוע קול שופר':
טו) נטל את הלולב, מברך 'על נטילת לולב', שכיון שהגביהו יצא ידי חובתו. אבל אם בירך קודם שיטול אותו בידיו, מברך 'ליטול לולב', כמו שמברך 'לישב בסוכה'. ומכאן אתה למד, שהמברך אחר שעשה מברך 'על' העשייה. אבל נטילת ידים ושחיטה, הואיל ובדברי הרשות הן, אפילו שחט לעצמו מברך 'על השחיטה', ו'על כסוי הדם', ו'על נטילת ידים'. וכך הוא מברך 'על ביעור חמץ', בין שבדק לעצמו בין שבדק לאחרים, כיון שמשעה שגמר בלבו לבטל את החמץ, נעשית מצות הביעור קודם שיבדוק, כמו שיתבאר במקומו:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
