המשך משנה ב: חֵלֶב וְנוֹתָר לְפָנָיו, אָכַל אֶחָד מֵהֶם וְאֵין יָדוּעַ אֵיזֶה מֵהֶם אָכַל, אִשְׁתּוֹ נִדָּה וַאֲחוֹתּוֹ עִמּוֹ בַּבַּיִת, שָׁגַג בְּאַחַת מֵהֶן וְאֵין יָדוּעַ בְּאֵיזוֹ מֵהֶן שָׁגַג, שַׁבָּת וְיוֹם הַכִּפּוּרִים וְעָשָׂה מְלָאכָה בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת וְאֵין יָדוּעַ בְּאֵיזֶה מֵהֶן עָשָׂה, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַיֵּב חַטָּאת, וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ פּוֹטֵר. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, לֹא נֶחְלְקוּ עַל הָעוֹשֶׂה מְלָאכָה בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת שֶׁהוּא פָטוּר, שֶׁאֲנִי אוֹמֵר, מִקְצָת מְלָאכָה עָשָׂה מֵהַיּוֹם וּמִקְצָתָהּ לְמָחָר, וְעַל מַה נֶּחְלָקוּ, עַל הָעוֹשֶׂה בְּתוֹךְ הַיּוֹם וְאֵין יָדוּעַ אִם בַּשַּׁבָּת עָשָׂה וְאִם בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים עָשָׂה, אוֹ עַל הָעוֹשֶׂה וְאֵין יָדוּעַ מֵעֵין אֵיזוֹ מְלָאכָה עָשָׂה, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַיֵּב חַטָּאת, וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ פּוֹטֵר. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, פּוֹטְרוֹ הָיָה רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אַף מֵאָשָׁם תָּלוּי:
המשך משנה ב: המשנה מבררת עתה את הדין באופן שעבר האדם בודאות על עבירה שיש בזדונה כרת, אך אין ידוע איזו עבירה זו היתה: היו חֵלֶב וְנוֹתָר לְפָנָיו, שבשניהם יש איסור כרת, וחשב אותו אדם ששניהם הם חתיכות שומן המותרות, ואָכַל אֶחָד מֵהֶם, וְאֵין יָדוּעַ אֵיזֶה מֵהֶם אָכַל, וכן אם היו אִשְׁתּוֹ נִדָּה וַאֲחוֹתוֹ עִמּוֹ בַּבַּיִת, ששתיהן אסורות עליו באיסור כרת, ושָׁגַג בְּאַחַת מֵהֶן, וְאֵין יָדוּעַ בְּאֵיזוֹ מֵהֶן שָׁגַג, או שהיו שַׁבָּת וְיוֹם הַכִּפּוּרִים סמוכים זה לזה, וְעָשָׂה מְלָאכָה בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת שביניהם, וְאֵין יָדוּעַ בְּאֵיזֶה מֵהֶן עָשָׂה, האם בחלק של שבת או בחלק של יום הכפורים, ובכל האופנים הללו ברור לנו שעבר על איסור שיש בו כרת, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַיֵּב חַטָּאת, ככל העובר בשוגג על איסור שיש בזדונו כרת, ואף שאין ידוע לנו על איזה איסור עבר. וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ פּוֹטֵר, כיון שנאמר לגבי קרבן חטאת (ויקרא ד כג) 'אוֹ הוֹדַע אֵלָיו חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא בָּהּ וְהֵבִיא אֶת קָרְבָּנוֹ שְׂעִיר עִזִּים זָכָר תָּמִים', ומלשון 'אשר חטא בה' יש ללמוד שאין חיוב חטאת אלא אם כן יודע האדם באיזה חטא חטא, ואין די בכך שיודע שעבר על אחד משני איסורים. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, לֹא נֶחְלְקוּ רבי אליעזר ורבי יהושע עַל הָעוֹשֶׂה מְלָאכָה בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת שבין יום הכפורים לשבת, שֶׁלדברי הכל הוּא פָטוּר, כיון שֶׁאֲנִי אוֹמֵר, יתכן שמִקְצָת מְלָאכָה עָשָׂה מֵהַיּוֹם וּמִקְצָתָהּ לְמָחָר, וכיון שלא עשה באותו יום מלאכה שלימה, הרי הוא פטור לגמרי, וְעַל מַה נֶּחְלָקוּ, עַל הָעוֹשֶׂה בְּתוֹךְ הַיּוֹם, וְאֵין יָדוּעַ אִם בַּשַּׁבָּת עָשָׂה וְאִם בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים עָשָׂה, אוֹ עַל הָעוֹשֶׂה מלאכה בשבת, וְאֵין יָדוּעַ מֵעֵין אֵיזוֹ מְלָאכָה עָשָׂה, האם תולדת חורש או תולדת זורע, שבזה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַיֵּב חַטָּאת, כיון שבודאי עבר על איסור שיש בו חיוב חטאת, וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ פּוֹטֵר, כיון שלא ידוע לו בבירור איזה איסור עבר. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, אדם זה, שעבר על איסור ואינו יודע בבירור איזה איסור היה זה, שלדעת רבי יהושע פטור מחטאת, פּוֹטְרוֹ הָיָה רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אַף מֵאָשָׁם תָּלוּי, כיון שנאמר לגבי אשם תלוי (ויקרא ה יז) 'וְאִם נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא וְעָשְׂתָה אַחַת מִכָּל מִצְוֹת ה' אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה וְלֹא יָדַע וְאָשֵׁם וְנָשָׂא עֲוֹנוֹ', ולשון 'לא ידע' מלמדת שחיוב אשם תלוי הוא רק באופן שאין ידוע לו כלל האם עבר איסור או לא, אך באופן זה, שידוע לו בודאי שעבר איסור אלא שאינו יודע איזה איסור היה זה, אינו מביא אשם תלוי.
