משנה ג: רַבִּי שִׁמְעוֹן שְׁזוּרִי וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים, לֹא נֶחְלְקוּ עַל דָּבָר שֶׁהוּא מִשּׁוּם שֵׁם אֶחָד שֶׁהוּא חַיָּב, וְעַל מַה נֶּחְלָקוּ, עַל דָּבָר שֶׁהוּא מִשּׁוּם שְׁנֵי שֵׁמוֹת, שֶׁרַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַיֵּב חַטָאת, וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ פּוֹטֵר. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה אֲפִלּוּ נִתְכַּוֵּן לְלַקֵּט תְּאֵנִים וְלִקֵּט עֲנָבִים, עֲנָבִים וְלִקֵּט תְּאֵנִים, שְׁחוֹרוֹת וְלִקֵּט לְבָנוֹת, לְבָנוֹת וְלִקֵּט שְׁחוֹרוֹת, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַיֵּב חַטָאת, וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ פּוֹטֵר. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, תָּמֵהַּ אֲנִי אִם יִפְטַר בָּהּ רַבּי יְהוֹשֻׁעַ. אִם כֵּן, לָמָּה נֶאֱמַר (ויקרא ד), אֲשֶׁר חָטָא בָּהּ, פְּרָט לַמִּתְעַסֵּק:
משנה ג: כפי שהתבאר לעיל, נחלקו רבי אליעזר ורבי יהושע בדינו של העובר עבירה, אך אינו יודע איזו עבירה היתה זו, האם חייב חטאת, או שפטור הוא אפילו מאשם תלוי. משנתנו ממשיכה לעסוק במחלוקתם: רַבִּי שִׁמְעוֹן שְׁזוּרִי וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים, לֹא נֶחְלְקוּ רבי אליעזר ורבי יהושע עַל דָּבָר שֶׁהוּא מִשּׁוּם שֵׁם אֶחָד – העושה עבירה מסוימת אלא שאינו יודע באיזו דרך עבר עליה, וכגון שהיו שתי גפנים לפניו ותלש מאחת מהם, ואינו יודע מאיזו, שֶׁהוּא חַיָּב חטאת לדברי הכל, כיון שהוא יודע על איזה איסור עבר, וְעַל מַה נֶּחְלָקוּ, עַל דָּבָר שֶׁהוּא מִשּׁוּם שְׁנֵי שֵׁמוֹת, וכגון שהוא מסופק אם קצר או טחן בשבת, שֶׁרַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַיֵּב חַטָאת, וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ פּוֹטֵר. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, אֲפִלּוּ נִתְכַּוֵּן לְלַקֵּט תְּאֵנִים, וְלִקֵּט עֲנָבִים, או שהתכוון ללקט עֲנָבִים וְלִקֵּט תְּאֵנִים, וכן אם נתכוון ללקט שְׁחוֹרוֹת וְלִקֵּט לְבָנוֹת, או לְבָנוֹת וְלִקֵּט שְׁחוֹרוֹת, והיינו באופן שהתכוון לעשות את שני הדברים, אלא שהלכה ידו ועשתה את הדברים בסדר הפוך ממה שרצה, שבאופן זה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַיֵּב חַטָאת, כיון שהתכוון לשני הדברים, וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ פּוֹטֵר, כיון שלא נעשה הדבר בסדר שהיה במחשבתו. אָמַר רַבִּי (יהודה) [שִׁמְעוֹן], תָּמֵהַּ אֲנִי אִם יִפְטַר בָּהּ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, באופן זה שאמר רבי יהודה, שהרי סוף סוף התכוון לשתי המלאכות, והתקיימה מחשבתו, ואף שהתהפך סדר הדברים אין זה פוטרו. תמהה המשנה על דברי רבי שמעון, אִם כֵּן, שחייב באופן זה חטאת, לָמָּה נֶאֱמַר 'אֲשֶׁר חָטָא בָּהּ', שמשמע מכך שיש צורך שיתכוון לחטא זה שחטא בו, ומשיבה המשנה, פְּרָט לַמִּתְעַסֵּק, והיינו כשלא התקיימה מחשבתו כלל, וכגון שהתכוון ללקט ענבים בלבד, וליקט תאנים. אמנם רבי יהודה סובר שאף כשהתהפך סדר הדברים מכפי שרצה דינו כ'מתעסק', ופטור.
