א. מים ששתה מהם בעל חיים, לא נפסלו לנטילת ידים. ואם היה זה כלב או חזיר, יש מחמירים משום מיאוס, ובשעת הדחק יש להקל. (שו"ע ומשנ"ב סי' קס)
ב. מים פסולים מועטים שהתערבו במים כשרים מרובים, בטלים ברוב ונוטלים בהם. אלא אם כן נשתנה צבע כל המים מחמת הפסולים, שאז הכל פסול. (משנ"ב שם).
