פרק ה, משנה א: דַּם שְׁחִיטָה בַּבְּהֵמָה, בַּחַיָּה, וּבָעוֹפוֹת, בֵּין טְמֵאִים וּבֵין טְהוֹרִים דַּם נְחִירָה, וְדַם עִקּוּר, וְדַם הַקָּזֶה שֶׁהַנֶּפֶשׁ יוֹצְאָה בוֹ, חַיָּבִים עָלָיו. דַּם הַטְּחוֹל, דַּם הַלֵּב, דַּם בֵּיצִים, דַּם דָּגִים דַּם חֲגָבִים, דַּם הַתַּמְצִית, אֵין חַיָּבִין עֲלֵיהֶן. רַבִּי יְהוּדָה מְחַיֵּב בְּדַם הַתַּמְצִית:
פרק ה, משנה א: נאמר בתורה 'כִּי נֶפֶשׁ כָּל בָּשָׂר דָּמוֹ בְנַפְשׁוֹ הוּא וָאֹמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל דַּם כָּל בָּשָׂר לֹא תֹאכֵלוּ כִּי נֶפֶשׁ כָּל בָּשָׂר דָּמוֹ הִוא כָּל אֹכְלָיו יִכָּרֵת' (ויקרא יז יד), משנתנו מבארת על אילו דמים יש חיוב כרת: דַּם היוצא בשעת השְׁחִיטָה, בין בַּבְּהֵמָה בין בַּחַיָּה וּבין בָעוֹפוֹת, בֵּין בבעלי חיים טְמֵאִים וּבֵין בבעלי חיים טְהוֹרִים, דַּם נְחִירָה, והיינו שתוחב את הסכין סמוך לנחירי הבהמה וחותך לאורך הצואר, וְדַם עִקּוּר, והיינו שעקר את הסימנים ולא שחטם כדין, וְדַם הַקָּזָה שֶׁהַנֶּפֶשׁ יוֹצְאָה בוֹ, והיינו שהקיז דם לבהמה, עד שיצא דם הנפש ומתה, האוכל אחד מכל הדמים הללו בשיעור כזית, חַיָּבִים עָלָיו כרת.
דַּם הנמצא בבשר הַטְּחוֹל, דַּם הַלֵּב – דם הבלוע בבשר הלב, דַּם בֵּיצִים של תרנגולת, דַּם דָּגִים, דַּם חֲגָבִים, דַּם הַתַּמְצִית – דם שמתמצה ושותת בשעת שחיטה, לאחר שיצא דם הנפש, אֵין חַיָּבִין עֲלֵיהֶן כרת, אלא איסורם בלאו [אמנם דם דגים טהורים ודם חגבים מותרים לכתחילה, ואם כנסם בפני עצמם צריך לעשות סימן שיהא ניכר שזהו דם המותר, וכגון להניח קשקשים מהדג בתוך הדם. ויש אומרים שדם ביצי תרנגולת אסור רק מדרבנן]. רַבִּי יְהוּדָה חולק על הדין האחרון, ומְחַיֵּב כרת בְּדַם הַתַּמְצִית, כמו בדם הנפש.
