משנה ה: הַמַּנִּיחַ אֶת בֵּיתוֹ וְהָלַךְ לִשְׁבּוֹת בְּעִיר אַחֶרֶת, אֶחָד נָכְרִי וְאֶחָד יִשְׂרָאֵל, הֲרֵי זֶה אוֹסֵר, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֵינוֹ אוֹסֵר. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, נָכְרִי אוֹסֵר, יִשְׂרָאֵל אֵינוֹ אוֹסֵר, שֶׁאֵין דֶּרֶךְ יִשְׂרָאֵל לָבוֹא בַשַּׁבָּת. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אֲפִלּוּ הִנִּיחַ אֶת בֵּיתוֹ וְהָלַךְ לִשְׁבּוֹת אֵצֶל בִּתּוֹ בְּאוֹתָהּ הָעִיר, אֵינוֹ אוֹסֵר, שֶׁכְּבָר הִסִּיעַ מִלִּבּוֹ:
משנתנו דנה באדם שאינו שוהה בביתו בשבת, האם צריך הוא להשתתף בעירוב החצרות של אנשי חצרו: הַמַּנִּיחַ אֶת בֵּיתוֹ, וְהָלַךְ לִשְׁבּוֹת בְּעִיר אַחֶרֶת, אֶחָד נָכְרִי וְאֶחָד יִשְׂרָאֵל – בין אם היה זה גוי ובין אם היה יהודי, הֲרֵי זֶה אוֹסֵר את העירוב בחצרו, כיון שאף דירה ללא בעלים הדר בה עתה נחשבת 'דירה' לענין עירוב, וצריך בעל הדירה להשתתף בעירוב, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בין גוי ובין יהודי, אֵינוֹ אוֹסֵר, לפי שדירה ללא בעלים אינה נחשבת דירה לענין זה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אמנם דירה ללא בעלים אינה נחשבת דירה, וכדברי רבי יהודה, אך מכל מקום נָכְרִי אוֹסֵר, כיון שיש לחשוש שיבא באמצע השבת, ויאסור את העירוב. ויִשְׂרָאֵל אֵינוֹ אוֹסֵר, כיון שֶׁאֵין דֶּרֶךְ יִשְׂרָאֵל לָבוֹא בְּשַׁבָּת, ודירה ללא בעלים הדר בה אינה אוסרת.
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אֲפִלּוּ הִנִּיחַ אֶת בֵּיתוֹ, וְהָלַךְ לִשְׁבּוֹת אֵצֶל בִּתּוֹ בְּאוֹתָהּ הָעִיר, אֵינוֹ אוֹסֵר, ואף שהוא באותה העיר וקל לו יותר לחזור לביתו, שֶׁכְּבָר הֵסִיחַ מִלִּבּוֹ מלחזור לביתו באותה שבת.
