משנה ז: הַמַּפְרִישׁ חַטָּאתוֹ וָמֵת, לֹא יְבִיאֶנָּה בְנוֹ אַחֲרָיו, וְלֹא יְבִיאֶנָּה מֵחֵטְא עַל חֵטְא, אֲפִלּוּ עַל חֵלֶב שֶׁאָכַל אֶמֶשׁ לֹא יְבִיאֶנָּה עַל חֵלֶב שֶׁאָכַל הַיּוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ד), קָרְבָּנוֹ עַל חַטָּאתוֹ, שֶׁיְּהֵא קָרְבָּנוֹ לְשֵׁם חֶטְאוֹ:
משנה ז: הַמַּפְרִישׁ בהמה לקרבן חַטָּאתוֹ, וָמֵת קודם שהקריבה, אין מקריבים אותה עבור האב שכבר מת, וגם לֹא יְבִיאֶנָּה בְנוֹ אַחֲרָיו, כלומר, אם גם בנו חטא והתחייב חטאת, אינו יכול להביא את החטאת של אביו עבור עצמו. וְהמפריש חטאת על עבירה שעבר, לֹא יְבִיאֶנָּה מֵחֵטְא עַל חֵטְא – אינו רשאי לשנות ולהביא אותה עבור עבירה אחרת, אֲפִלּוּ אם אלו אותן עבירות, וכגון שהפריש חטאת עַל חֵלֶב שֶׁאָכַל אֶמֶשׁ, לֹא יְבִיאֶנָּה עַל חֵלֶב שֶׁאָכַל הַיּוֹם, וכל שכן שאם הפרישה על אכילת חלב לא יביאנה על אכילת דם, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ד כח) 'וְהֵבִיא קָרְבָּנוֹ שְׂעִירַת עִזִּים תְּמִימָה נְקֵבָה עַל חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא', וסמיכות הלשון 'קָרְבָּנוֹ עַל חַטָּאתוֹ' יש ללמוד שֶׁיְּהֵא קָרְבָּנוֹ לְשֵׁם חֶטְאוֹ, ולא לשם אדם אחר, ולא לשם חטא אחר.
