משנה ד: הַבּוֹנֶה עֲלִיָה עַל גַּבֵּי שְׁנֵי בָתִּים, וְכֵן גְּשָׁרִים הַמְפֻלָּשִׁים, מְטַלְטְלִין תַּחְתֵּיהֶן בַּשַּׁבָּת, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. וַחֲכָמִים אוֹסְרִין. וְעוֹד אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, מְעָרְבִין לְמָבוֹי הַמְפֻלָּשׁ. וַחֲכָמִים אוֹסְרִין:
הַבּוֹנֶה עֲלִיָּה – קומה שניה, הבנויה עַל גַּבֵּי שְׁנֵי בָּתִּים יחד, העומדים משני צידי רשות הרבים, והעליה שעל גביהם נמצאת בחלקה מעל רשות הרבים, כמין גשר, וְכֵן גְּשָׁרִים הַמְפוּלָּשִׁים, שניתן לעבור תחתם, ויש להם מחיצות משני הצדדים, מְטַלְטְלִין תַּחְתֵּיהֶן בְּשַׁבָּת, ואף שיש למקום שתחתם רק שתי מחיצות, אנו אומרים שכיון שהמקום שתחת העליה מקורה הרי 'פי תקרה [-הקצה שבו מסתיימת התקרה] יורד וסותם', והרי זה כאילו אותו מקום מוקף ארבעה מחיצות, ודינו כרשות היחיד, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. וַחֲכָמִים אוֹסְרִין, כיון שאין די בשתי מחיצות כדי להחשיב את המקום כרשות היחיד וסוברים שאין אומרים פי תקרה יורד וסותם.
וְעוֹד הוסיף ואָמַר רַבִּי יְהוּדָה, מְעָרְבִין – ניתן לעשות שיתוף מבואות לְמָבוֹי הַמְּפֻלָּשׁ – פתוח משני צדדיו, אף על פי שאין לו אלא שתי מחיצות [וה'מחיצות' הן שורות הבתים הבנויות לאורך המבוי], ודי בכך כדי להחשיבו כרשות היחיד מן התורה [אלא שצריך לחי או קורה בשתי ראשיו כדי להתיר את הטלטול בו גם מדרבנן (מאירי)], וַחֲכָמִים אוֹסְרִים, כיון שלדבריהם אין די בשתי מחיצות כדי להחשיב את המקום לרשות היחיד, וכדי להתיר את המבוי יש צורך בשלשה מחיצות ממש, ולחי או קורה ברוח רביעית, ואז מועיל בו שיתוף מבואות, להתיר את הטלטול בו אף מדרבנן.
