ו וַיְהִ֥י דְבַר־יְהוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃ ז בֶּן־אָדָ֗ם שִׂ֤ים פָּנֶ֨יךָ֙ אֶל־יְר֣וּשָׁלִַ֔ם וְהַטֵּ֖ף אֶל־מִקְדָּשִׁ֑ים וְהִנָּבֵ֖א אֶל־אַדְמַ֥ת יִשְׂרָאֵֽל׃ ח וְאָֽמַרְתָּ֞ לְאַדְמַ֣ת יִשְׂרָאֵ֗ל כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה הִנְנִ֣י אֵלַ֔יִךְ וְהֽוֹצֵאתִ֥י חַרְבִּ֖י מִתַּעְרָ֑הּ וְהִכְרַתִּ֥י מִמֵּ֖ךְ צַדִּ֥יק וְרָשָֽׁע׃
֍ ֍ ֍
(ו) וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר, לפרש את המשל שנאמר בתחילה.
(ז) בֶּן אָדָם שִׂים פָּנֶיךָ אֶל יְרוּשָׁלִַם, וזהו כנגד מה שאמר לו בתחילה (פסוק ב') "שִׂים פָּנֶיךָ דֶּרֶךְ תֵּימָנָה", וְהַטֵּף אֶל מִקְדָּשִׁים – בית המקדש, שיש בו כמה דרגות קדושה, האולם, ההיכל, וקדש הקדשים, וזהו כנגד מה שאמר לו "וְהַטֵּף אֶל דָּרוֹם", וְהִנָּבֵא אֶל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל, כנגד מה שאמר בתחילה "וְהִנָּבֵא אֶל יַעַר הַשָּׂדֶה נֶגֶב".
(ח) ופותח עתה בביאור הנבואה האחרונה, על אדמת ישראל, שכבר אמר לו את עיקרה בדרך משל, וְאָמַרְתָּ לְאַדְמַת יִשְׂרָאֵל, כֹּה אָמַר ה', הִנְנִי פונה אֵלַיִךְ להענישך בעונש הבא בהשגחה פרטית לרעה, וְהוֹצֵאתִי חַרְבִּי מִתַּעְרָהּ להרוג את בני האדם שבתוכך, בדומה לאש השורפת ומכריתה את עצי היער, וְהִכְרַתִּי מִמֵּךְ צַדִּיק וְרָשָׁע, ובדומה למשל שֶּׁיִשָּׂרְפוּ תחילה העצים הלחים ואחר כך העצים היבשים, כך יֵהרגו תחילה הצדיקים, וכטעם שיבאר בפסוק הבא.
