ג וְאָֽמַרְתָּ֙ לְיַ֣עַר הַנֶּ֔גֶב שְׁמַ֖ע דְּבַר־יְהוָ֑ה כֹּֽה־אָמַ֣ר אֲדֹנָ֣י יְהוִ֡ה הִנְנִ֣י מַֽצִּית־בְּךָ֣ ׀ אֵ֡שׁ וְאָֽכְלָ֣ה בְךָ֣ כָל־עֵֽץ־לַח֩ וְכָל־עֵ֨ץ יָבֵ֤שׁ לֹֽא־תִכְבֶּה֙ לַהֶ֣בֶת שַׁלְהֶ֔בֶת וְנִצְרְבוּ־בָ֥הּ כָּל־פָּנִ֖ים מִנֶּ֥גֶב צָפֽוֹנָה׃ ד וְרָאוּ֙ כָּל־בָּשָׂ֔ר כִּ֛י אֲנִ֥י יְהוָ֖ה בִּֽעַרְתִּ֑יהָ לֹ֖א תִּכְבֶּֽה׃ ה וָֽאֹמַ֕ר אֲהָ֖הּ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֑ה הֵ֚מָּה אֹֽמְרִ֣ים לִ֔י הֲלֹ֛א מְמַשֵּׁ֥ל מְשָׁלִ֖ים הֽוּא׃
֍ ֍ ֍
(ג) ופותח בנבואה על ההרג שיהיה בארץ ישראל בעת החורבן, ובתחילה אומר את הדברים בדרך משל, וְאָמַרְתָּ לְיַעַר הַנֶּגֶב, שְׁמַע דְּבַר ה', כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים, הִנְנִי מַצִּית בְּךָ אֵשׁ, וְאָכְלָה בְךָ תחילה כָל עֵץ לַח, ואחרי שֶׁיֵאָכְלוּ העצים הלחים ולא יהיה מה שימנע מהאש להתפשט, וְכָל עֵץ יָבֵשׁ – יֵאָכְלוּ גם העצים היבשים, ועל ידי זה לֹא תִכְבֶּה לַהֶבֶת שַׁלְהֶבֶת, וְנִצְרְבוּ בָהּ כָּל פָּנִים מִנֶּגֶב צָפוֹנָה, כי האש תיפתח מצד דרום, ותתפשט לצד צפון, ותשרוף שם הכל.
(ד) ועל ידי שתאחז האש תחילה בעצים הלחים ואחר כך ביבשים יכירו הכל שאין זה בדרך הטבע, וְרָאוּ כָּל בָּשָׂר כִּי אֲנִי ה' בִּעַרְתִּיהָ, באופן שלֹא תִּכְבֶּה.
(ה) וָאֹמַר, אֲהָהּ [-לשון צער] ה' אֱלֹהִים, הרי כיון שבאה הנבואה בדרך משל וחידה, אין ישראל שמים לב לדברי, כי הֵמָּה אֹמְרִים לִי, הֲלֹא מְמַשֵּׁל מְשָׁלִים הוּא, ואומר דברים שאין להם הבנה, ועוד, שהרי ככל שיש יותר משלים בנבואה, זהו סימן לכך שהיא עתידה להתקיים רק לאחר זמן רב, ולכן רואה אותה הנביא דרך מסכים ומחיצות רבות, ואילו הנבואה על הדבר הבא בזמן קרוב באה בבירור וללא משלים.
