משנה ג: חָצֵר שֶׁנִּפְרְצָה לִרְשׁוּת הָרַבִּים מִשְּׁתֵּי רוּחוֹתֶיהָ, וְכֵן בַּיִת שֶׁנִּפְרַץ מִשְּׁתֵּי רוּחוֹתָיו, וְכֵן מָבוֹי שֶׁנִּטְלוּ קוֹרוֹתָיו אוֹ לְחָיָיו, מֻתָּרִין בְּאוֹתָהּ שַׁבָּת וַאֲסוּרִין לֶעָתִיד לָבוֹא, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אִם מֻתָּרִין לְאוֹתָהּ שַׁבָּת, מֻתָּרִין לֶעָתִיד לָבוֹא. וְאִם אֲסוּרִין לֶעָתִיד לָבוֹא, אֲסוּרִין לְאוֹתָהּ שַׁבָּת:
חָצֵר שֶׁנִּפְרְצָה לִרְשׁוּת הָרַבִּים באמצע השבת מִשְּׁתֵּי רוּחוֹתֶיהָ – משני צדדיה, והיינו בקרן זוית, שנפל מקצת הכותל מצד זה ומקצת הכותל מצד שני, וְכֵן בַּיִת שֶׁנִּפְרַץ בשבת מִשְּׁתֵּי רוּחוֹתָיו לרשות הרבים, והיינו בקרן זוית, ואין תקרה מעל מקום הפירצה, וְכֵן מָבוֹי שהתירוהו בטלטול מערב שבת על ידי הנחת לחי או קורה, שֶׁבאמצע השבת נִיטְלוּ קֹרֹתָיו אוֹ לְחָיָיו, מוּתָּרִין הם בטלטול בְּאוֹתָהּ שַׁבָּת, כפי שהיו בכניסת השבת, וַאֲסוּרִין לֶעָתִיד לָבוֹא – לשבתות הבאות, אם לא יתקנו את הפירצה, או את הלחיים והקורה, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי יוֹסֵי חולק ואוֹמֵר, אִם היו מוּתָּרִין לְאוֹתָהּ שַׁבָּת, היו מוּתָּרִין אף לֶעָתִיד לָבוֹא, וְאִם הם אֲסוּרִין לֶעָתִיד לָבוֹא, ממילא אֲסוּרִין הם אף לְאוֹתָהּ שַׁבָּת, וכיון שאסורים הם לעתיד לבא, ממילא אסורים הם אף לאותה שבת.
