הקדמה: הלכות עבודת יום הכפורים, מצות עשה אחת. והיא, שיעשה מעשה יום הכפורים כולו על הסדר כמו שכתוב בפרשת אחרי מות, הקרבנות והוידויין ושילוח השעיר ושאר העבודות, וביאור מצוה זו בפרקים אלו:
א) ביום הצום – ביום הכפורים, מקריבין תמיד בשחר ותמיד בין הערבים, כסדר כל יום ויום, ובנוסף לכך מקריבין מוסף היום, והמוסף הוא פר ואיל ושבעה כבשים, כלם עולות, ושעיר חטאת נעשה בחוץ, והוא נאכל לערב, ועוד מקריבין יתר על מוסף זה פר בן בקר לחטאת, והוא נשרף, ואיל לעולה, ושניהם משל כהן גדול. ואיל הבא משל צבור האמור בפרשת אחרי מות, והוא האיל האמור בחומש הפקודים, בכלל המוסף המוזכר לעיל, והוא הנקרא איל העם. ועוד מביאין משל צבור שני שעירי עזים, אחד קרב חטאת, והוא נשרף, והשני הוא שעיר המשתלח. נמצאו כל הבהמות הקרבים ביום זה חמש עשרה, שני תמידין, ופר, ושני אילים, ושבעה כבשים, כולם עולות. ושני שעירים חטאת, אחד נעשה בחוץ ונאכל לערב, והשני נעשה בפנים ונשרף, ופר כהן גדול לחטאת, והוא נשרף.
