ט לֵ֣ב אָ֭דָם יְחַשֵּׁ֣ב דַּרְכּ֑וֹ וַֽ֝יהוָ֗ה יָכִ֥ין צַֽעֲדֽוֹ׃ י קֶ֤סֶם ׀ עַֽל־שִׂפְתֵי־מֶ֑לֶךְ בְּ֝מִשְׁפָּ֗ט לֹ֣א יִמְעַל־פִּֽיו׃
֍ ֍ ֍
(ט) אף על פי שיש בחירה לאדם, והרשות נתונה לו גם לבחור ברע, מכל מקום עשיית המעשה בפועל היא רק על ידי שה' נותן בו את הכח והיכולת באותו זמן לעשות זאת, ולכן אם תראה שלֵב אָדָם יְחַשֵּׁב דַּרְכּוֹ – חושב האדם בליבו ללכת בדרך שאינה ראויה, דע שללא רצון ה' לא יוכל לעשות זאת, כי וַה' יָכִין צַעֲדוֹ – רק ה' הוא המכין את צעדיו בפועל, ולא יוכל לצעוד ללא רצון ה'.
(י) אצל רוב בני האדם יש משמעות חשובה רק לדיבור הפנימי, הבא מכח המחשבה, ולא למה שאומר האדם בשפתיו ללא מחשבה, אך קֶסֶם עַל שִׂפְתֵי מֶלֶךְ – המלך האומר איזה דיבור, אפילו אם הוא רק בשפתיו, במקרה וללא כוונה, דומה דיבורו בעיני עבדיו ושריו לדבר שנאמר בקסם, וימהרו לנחש ולעשות מעשים על פיו, ולכן בְּמִשְׁפָּט – כאשר יבוא לומר דבר משפט, לֹא יִמְעַל פִּיו – לא יכסה את פיו במעיל, כלומר, לא יאמר דבר שאינו ברור היכול להשתמע לכמה פנים, אלא יאמר דבר ברור ומוחלט, מחשש שמא לא יובנו דבריו כראוי, ויבואו לידי מרידה ומעילה במלך [ולשון 'ימעל' משמשת לשתי משמעויות, גם ל'מעיל', כיסוי, וגם ל'מעילה', בגידה].
