סרבנות, רובו קשה ומיעוטו יפה, כמאמר חז"ל לגבי מי שאומרים לו לרדת לפני התיבה, פעם ראשונה יסרב, שניה יתחיל להתנועע, שלישית ירד. וכן אמרו ש'מסרבין לקטן, ואין מסרבין לגדול'. ודרך ישרה היא שאל יסרב ולא יעבור על דעת שום אדם, ויבטל רצונו ודעתו מפני רצון ודעת אחרים, בדבר שאין בו עבירה.
וכמה מהגנות הוא מנהג העולם, שהנותן מפציר הרבה ליתן, והמקבל מסרב הרבה מלקבל, ומפצירין זה בזה עד בוש, לא טוב הדבר. רק פעמיים שלוש יסרבו, אם ירצה – יקבל, ואם לאו – אל יעבירנו על דעתו בעל כרחו, אלא יניחנו שיעשה מה שלבו חפץ, כי רצונו של אדם זהו כבודו, ובזה יהיה מעורב עם הבריות וימצא חן ושכל טוב:
