כל אחד מסתכל בסתרי עומק פנימיותה, כפי רוב חכמתו וזך שכלו, וקדושת טהרת לבבו, ורוב עסקו והגיונו בה. אמנם עיקר הטעמי תורה, סוד נשמתא לנשמתא דילה סתרי סתריה, המה דברים שכיסה עתיק יומין, והעתיקן מבריותיו, ואיש לא ידעם עדיין, רק אבינו הראשון הוא אשר השיג בחינת נשמתא לנשמתא דיליה, שבה היה מסתכל בזיהרא עלאה, נשמתא לנשמתא של התורה הקדושה, והחכמות העליונות היו גלויות לפניו בשורש שרשם העליון. ומעת אשר חטא ואסתלק מניה הזיהרא עלאה, ונתבלבלו ונתערבבו הסדרים העליונים, נסתמו גם הנתיבות ושבילין עליונים דחכמתא דאורייתא, סוד הנשמתא לנשמתא דילה.
וגם במעמד הקדוש בעת קבלת התורה הקדושה, אף דאתבסם עלמא עד שאמרו ז"ל 'ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן', עם כל זה לא זכו להשיג רק עומק פנימיות הנשמתא דאורייתא, אבל לא בחינת הנשמתא לנשמתא, עד אשר יערה רוח ממרום, וישפוך הוא יתברך את רוחו על כל בשר, אז יתגלו מבועין דחכמתא, נתיבות פליאות החכמה העליונה, נשמתא לנשמתא דילה. (נפש החיים שער ד פרק כח).
