ענוה היא מדה טובה שאין כמותה, כמאמר חז"ל 'ענוה גדולה מכולם', והיא אב התורה ומדות הטובות, וריעותיה מובאות אחריה, אהבה ואחוה שלום ורעות עם כל אדם, ומי שיש לו מידה זו אינו כועס כלל, ומעביר על מדותיו, ורוחו רוח נשברה, ולבו לב נשבר ונדכה, ואינו מקפיד על דבר, ובורח מן הכבוד, ואינו מבקש גדולה, ואינו חומד כבוד, ואינו מחזיק טובה לעצמו, וכהנה רבות מדות טובות וישרות הן נגררות מן הענוה באמת. ולפי גודל שבחה וטובתה, קשה מציאותה, וצריך האדם להתגבר על יצרו במחשבות טהורות תדירות, ובתחבולות יעשה מלחמה נגד יצרו המפתהו שיגבה לבו ויהיה תועבת ה'. ואל יזוז מפיו וממחשבתו לאמר, מה אנו ומה חיינו, מה כחנו ומה צדקנו, הלא כל הגבורים כאין, ואנשי השם כלא היו, וחכמים כבלי מדע, ונבונים כבלי השכל, כי כל מעשינו תהו וימי חיינו הבל:
תפריט
תפריט
שבת
כ"ט אייר התשפ"ו
