משנה ב: נִדְרֵי הֲבַאי, אָמַר קוֹנָם אִם לֹא רָאִיתִי בַדֶּרֶךְ הַזֶּה כְּיוֹצְאֵי מִצְרַיִם, אִם לֹא רָאִיתִי נָחָשׁ כְּקוֹרַת בֵּית הַבַּד. נִדְרֵי שְׁגָגוֹת, אִם אָכַלְתִּי וְאִם שָׁתִיתִי וְנִזְכַּר שֶׁאָכַל וְשָׁתָה, שֶׁאֲנִי אוֹכֵל וְשֶׁאֲנִי שׁוֹתֶה וְשָׁכַח וְאָכַל וְשָׁתָה, אָמַר קוֹנָם אִשְׁתִּי נֶהֱנֵית לִי שֶׁגָּנְבָה אֶת כִּיסִי וְשֶׁהִכְּתָה אֶת בְּנִי וְנוֹדַע שֶׁלֹּא הִכַּתּוּ וְנוֹדַע שֶׁלֹּא גְנָבַתּוּ, רָאָה אוֹתָן אוֹכְלִים תְּאֵנִים וְאָמַר הֲרֵי עֲלֵיכֶם קָרְבָּן וְנִמְצְאוּ אָבִיו וְאֶחָיו. וְהָיוּ עִמָּהֶן אֲחֵרִים, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, הֵן מֻתָּרִין וּמַה שֶּׁעִמָּהֶן אֲסוּרִין. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, אֵלּוּ וָאֵלּוּ מֻתָּרִין:
משנה ב: משנתנו מבארת עתה את הנדר השני מארבעת הנדרים שהתירו חכמים, כמבואר במשנה הקודמת: נִדְרֵי הֲבָאי, והיינו נדרי שוא, שנודר על דבר שאינו יכול להיות, כגון שאָמַר האדם, קוֹנָם – ייאסר עלי דבר מסוים בהנאה, אִם לֹא רָאִיתִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אנשים רבים כְּעוֹלֵי מִצְרַיִם, שהיו שש מאות אלף איש [והיינו כשאומר שראה את כולם בראייה אחת, ודבר זה לא יתכן, כי אין העין שולטת בראיית שש מאות אלף איש יחד (ירושלמי)], או שאמר קונם אִם לֹא רָאִיתִי נָחָשׁ שגופו רבוע כְּקוֹרַת בֵּית הַבַּד, שדבר זה לא יתכן, שהרי אין בעולם ברייה מרובעת (ירושלמי).
משנתנו מבארת את הנדר השלישי המנוי בראש הפרק, מכלל ארבעת הנדרים שהתירו חכמים: נִדְרֵי שְׁגָגוֹת, אָמַר האדם קוֹנָם [-ייאסרו עלי פירות העולם] אִם אָכַלְתִּי, וְאִם שָׁתִיתִי, כיון שהיה סבור באמת שלא אכל ולא שתה, וּלאחר שנדר כך נִזְכַּר שֶׁאָכַל וְשָׁתָה, או שאמר קונם שֶׁאֲנִי אוֹכֵל וְשֶׁאֲנִי שׁוֹתֶה, כלומר, שאם יאכל או ישתה ייאסרו עליו פירות העולם, וְשָׁכַח את נדרו, וְאָכַל וְשָׁתָה, וכן אם אָמַר קוֹנָם אִשְׁתִּי נֶהֱנֵית לִי, כיון שֶׁגָּנְבָה אֶת כִּיסִי [-ארנקי] וְשֶׁהִכְּתָה אֶת בְּנִי, וּלאחר שנדר כך נוֹדַע שֶׁלֹּא הִכַּתָּוֹ, וכן נוֹדַע שֶׁלֹּא גָּנְבָה את כיסו, בכל האופנים הללו כיון שהיה הנדר מחמת טעות, אינו חל כלל.
רָאָה אוֹתָן בעל הפרדס אוֹכְלִין תְּאֵנִים מעציו, וְאָמַר הֲרֵי הם עֲלֵיכֶם אסורים כקָרְבָּן, וְנִמְצְאוּ בכלל אותם אנשים גם אָבִיו וְאֶחָיו, שבודאי אינו מקפיד על כך שיאכלו מתאניו, וְהָיוּ עִמָּהֶן גם בני אדם אֲחֵרִים, שעליהם הקפיד שלא יאכלו, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, הֵן – אביו ואחיו מֻתָּרִים, כיון שלא התכוון לאסור עליהם, וּמַה [-אותם אנשים] שֶׁעִמָּהֶם, אֲסוּרִים, כיון שהיתה כוונתו לאסור עליהם. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, אֵלּוּ וְאֵלּוּ מֻתָּרִין, כיון שנדר שהותר מקצתו, הותר כולו.
