ודאי ראוי להאדם הישר חכם לבב, הקבוע כל הימים בתלמוד תורה ומצוות, אשר נאמנה את אל רוחו, לידע מציאות זה הענין הנורא דרך כלל, שאדון יחיד ית"ש מלא את כל, ואין עוד מלבדו יתברך, להלהיב מזה טוהר קדושת מחשבתו לעבודת התפלה, לכוין לבו באימה ויראה ורתת למקום, הוא מקומו של עולם. גם להיות ירא וחרד מזה מלעבור ח"ו על אחת ממצותיו יתברך, כי מלא כל הארץ כבודו. והוא ענין חילול ה' הנאמר בכל מקום, שמראה ח"ו כאילו המקום שעומד בו הוא חלול פנוי ממנו יתברך, ואינו חושש מלעבור על מצותיו יתברך.
אמנם הזהר מאד בנפשך, זכור ואל תשכח, אשר נתבאר למעלה שאין הדבר אמור אלא לדעת הענין ידיעת הלב דרך כלל, בשיעורא דלבא לבד, אבל לא לחקור ולהתבונן ח"ו במהות הענין, וגם להזהר מאד שלא יהא ממשכא לבא לקבוע כל סדר ההנהגה במעשה עפ"י זה הענין הנורא, כי בקל יוכל להולד מזה להתנהג בכמה דברים גם נגד חוקי ויסודי תורה הקדושה. (נפש החיים שער ג פרק ח).
