יג רְצ֣וֹן מְ֭לָכִים שִׂפְתֵי־צֶ֑דֶק וְדֹבֵ֖ר יְשָׁרִ֣ים יֶֽאֱהָֽב׃ יד חֲמַת־מֶ֥לֶךְ מַלְאֲכֵי־מָ֑וֶת וְאִ֖ישׁ חָכָ֣ם יְכַפְּרֶֽנָּה׃ טו בְּאוֹר־פְּנֵי־מֶ֥לֶךְ חַיִּ֑ים וּ֝רְצוֹנ֗וֹ כְּעָ֣ב מַלְקֽוֹשׁ׃
֍ ֍ ֍
(יג) רְצוֹן מְלָכִים, שִׂפְתֵי צֶדֶק – שיהיה המשפט על פי הצדק, ולא יצא משפט מעוקל ומוטעה, וְדֹבֵר יְשָׁרִים – ואת דברי היושר של הנוהגים לפנים משורת הדין, יֶאֱהָב המלך יותר.
(יד) חמתו וכעסו של אדם רגיל אינה מסוכנת כל כך, כיון שאין לו את האפשרות לנקום ולהעניש תמיד, אבל חֲמַת מֶלֶךְ, הגם ש'חימה' זהו כעס פנימי, נחשבת היא כמו מַלְאֲכֵי מָוֶת [-כמו שליחיו של המוות], כי כאשר יכעס המלך ישחית ויפגע ברבים, כי יש בכוחו לעשות כל מה שירצה, וְאִישׁ חָכָם יְכַפְּרֶנָּה – ישיב את חמת המלך וישכך את כעסו [ויש בזה גם רמז למלכו של עולם, הקדוש ברוך הוא, שכאשר הוא נוהג בהנהגה של כעס נשלחים מלאכי מוות לעשות רצונו, וצריך איש חכם שיכפר, כמו שנאמר (במדבר כ"ה י"א) "פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל", וכן נאמר (תהלים ק"ו כ"ג) "וַיֹּאמֶר לְהַשְׁמִידָם לוּלֵי מֹשֶׁה בְחִירוֹ עָמַד בַּפֶּרֶץ לְפָנָיו לְהָשִׁיב חֲמָתוֹ מֵהַשְׁחִית"].
(טו) ולאחר שאותו איש חכם ישיב את חמת המלך, יסורו מלאכי המוות, ואז בְּאוֹר פְּנֵי מֶלֶךְ – כאשר יאירו פני המלך, שזהו סימן לכך שסרה החימה, יצא ממנו חַיִּים, היפך מלאכי המוות. וּרְצוֹנוֹ – ואם יוסיף ויפיק ממנו רצון טוב, הרי זה יהיה כְּעָב מַלְקוֹשׁ – כענן המביא עמו את הגשם האחרון של השנה.
