ה) אין נוטעין בשביעית אפילו אילן סרק, ולא יחתוך היבולת מן האילנות, ולא יפרק העלין והבדים היבשים, ולא יאבק את צמרתו באבק, ולא יעשן תחתיו כדי שימות התולעת, ולא יסוך את הנטיעות בדבר שיש לו זוהמא כדי שלא יאכל אותו העוף כשהוא רך, ולא יסוך את הפגין, ולא ינקוב אותן, ולא יכרוך את הנטיעות, ולא יקטום אותם, ולא יפסג את האילנות [-לא יחבר את הענפים לקרשים חזקים, כדי שלא ישברו, או כדי שלא יכבידו על האילן], וכן שאר כל עבודת האילן. ואם עשה אחת מאלו בשביעית, מכין אותו מכת מרדות:
ו) אין מציתין את האור באישת הקנים – בסבך של קנים מרובים, שבזמן שהם מרובים אינם צומחים היטב, ועל ידי ששורף חלק מהם צומחים השאר כראוי, מפני שהיא עבודת קרקע. ואין מלמדין את הפרה לחרוש אלא בחול, שזהו מקום שאינו ראוי לזריעה, ולא בשדה הראויה לזריעה, ואין בודקין את הזרעים לראות אם הם ראויים להצמיח, בעציץ מלא עפר, שנראה כזורע, אבל בודקין אותן בעציץ מלא גללים, שאין דרך לזרוע כך, ושורין את הזרעים בשביעית כדי לזורען במוצאי שביעית, ומקיימין האלויי [-מין פרי] בראש הגג, שדרך להטמינו שם כדי לקיימו, ואין בכך איסור כיון שאין זו דרך עבודה, אבל אין משקין אותו:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
