ו) לא יפתח אדם מחצב אבנים בתחלה לתוך שדהו בשביעית, שמא יאמרו לתקן שדהו נתכוון, שיסיר ממנה הסלע. ואם התחיל מקודם שביעית, ופצל ממנה שבע ועשרים אבנים, ברבוע שלש אמות על שלש אמות על רום שלש אמות, כל אבן מהן אמה על אמה ברום אמה, או גדולות מזו, הרי זה מותר לנקר ממנו בשביעית כל מה שירצה:
ז) גדר של אבנים שיש בגבהו עשרה טפחים או יתר, ורצה ליטול כל אבניו, אם היו בו עשר אבנים או יתר, כל אחת מהן משוי שנים [-שני בני אדם], או גדולות מזו, הרי זה נוטל, שהרואה יודע שלצורך האבנים הוא נוטל. היה פחות מעשרה טפחים, או שהיו פחות מעשר אבנים, או שהיו אבניו קטנות ממשוי שנים, נוטל, עד שיניח טפח סמוך לארץ:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
