משנה ה: חֲלֵב הַמֻּקְדָּשִׁין וּבֵיצֵי תוֹרִין, לֹא נֶהֱנִין וְלֹא מוֹעֲלִים. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, בְּקָדְשֵׁי מִזְבֵּחַ. אֲבָל בְּקָדְשֵׁי בֶדֶק הַבַּיִת, הִקְדִּישׁ תַּרְנְגוֹלֶת, מוֹעֲלִין בָּהּ וּבְבֵיצָתָהּ. חֲמוֹר, מוֹעֲלִין בָּהּ וּבַחֲלָבָהּ:
משנה ה: חֲלֵב הַמֻּקְדָּשִׁין – חלב של בהמות שהוקדשו להקרבה על גבי המזבח, וּבֵיצֵי תוֹרִין שהוקדשו למזבח, והרי חלב וביצים הם דברים שאינם מוקרבים על גבי המזבח, לֹא נֶהֱנִין – אסורים הם בהנאה, וְלֹא מוֹעֲלִים – אין בהם קרבן מעילה, מאחר ואינם ראויים להקרבה אינם מכונים 'קדשי ה". בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, שאין מועלים בהם, בְּקָדְשֵׁי מִזְבֵּחַ – בבהמות ועופות שהוקדשו להקרבה על גבי המזבח, אֲבָל בְּקָדְשֵׁי בֶדֶק הַבַּיִת, אם הִקְדִּישׁ תַּרְנְגוֹלֶת, שזהו מין שאינו ראוי להקרבה, שיהיו דמיה לבדק הבית, מוֹעֲלִין בָּהּ וּבְבֵיצָתָהּ, שהרי כולה ממון הקדש. וכן אם הקדיש חֲמוֹר, או חיה טהורה, שאינם ראויים להקרבה, מוֹעֲלִין בָּהּ וּבַחֲלָבָהּ [ובגמרא מבואר שיש להוסיף במשנה ולומר, שאם הקדיש למזבח באופן הדומה להקדשה לבדק הבית, והיינו שאמר 'דמי בהמה זו עלי' להביא בדמיה קרבן, או 'דמי עוף זה עלי' להביא בדמיו קרבן, נעשה דינם של בעלי חיים אלו כקדשי בדק הבית, כיון שכל שוויים נעשה קדוש להמכר ולהביא בדמיו קרבן, ומועלים גם בחלב ובביצים היוצאים מהם].
