משנה ד: הוּא הָיָה אוֹמֵר, עֲשֵׂה רְצוֹנוֹ כִּרְצוֹנֶךָ, כְּדֵי שֶׁיַּעֲשֶׂה רְצוֹנְךָ כִּרְצוֹנוֹ. בַּטֵּל רְצוֹנְךָ מִפְּנֵי רְצוֹנוֹ, כְּדֵי שֶׁיְּבַטֵּל רְצוֹן אֲחֵרִים מִפְּנֵי רְצוֹנֶךָ. הִלֵּל אוֹמֵר, אַל תִּפְרוֹשׁ מִן הַצִּבּוּר, וְאַל תַּאֲמֵן בְּעַצְמָךְ עַד יוֹם מוֹתָךְ, וְאַל תָּדִין אֶת חֲבֵרָךְ עַד שֶׁתַּגִּיעַ לִמְקוֹמוֹ, וְאַל תֹּאמַר דָּבָר שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִשְׁמוֹעַ שֶׁסּוֹפוֹ לְהִשָּׁמַע. וְאַל תֹּאמַר לִכְשֶׁאֶפָּנֶה אֶשְׁנֶה, שֶׁמָּא לֹא תִפָּנֶה:
משנה ד: הוּא [-רבן גמליאל] הָיָה אוֹמֵר, עֲשֵׂה רְצוֹנוֹ – עשה את הדברים שהם רצונו של הקדוש ברוך הוא, כגון צדקה והוצאות לצרכי מצוה, כִּרְצוֹנֶךָ – כפי שאתה מוציא הוצאות על דברים שיש לך בהם רצון והנאה, כְּדֵי שְֶׁעל ידי זה יַּעֲשֶׂה הקדוש ברוך הוא את רְצוֹנְךָ, כִּרְצוֹנוֹ, כלומר, יתן לך שכר בעין יפה. ואם רצונך לעשות דבר עבירה שאינו כרצון ה', בַּטֵּל את רְצוֹנְךָ מִפְּנֵי רְצוֹנוֹ של הקדוש ברוך הוא, כְּדֵי שֶׁבשכר זה יְּבַטֵּל הקדוש ברוך הוא את רְצוֹן אֲחֵרִים, הקמים עליך לרעה, או גזירה רעה שנגזרה עליך, יבטלם מִפְּנֵי רְצוֹנֶךָ.
[לעיל (פרק א' משניות יב-יד) הובאו דברי הלל הזקן, ואחר כך הפסיק התנא והביא את דברי הנשיאים שהיו כולם מזרעו של הלל, ועתה ממשיך התנא את דברי הלל, ואחריהם מביא את דברי רבי יוחנן בן זכאי, שקיבל ממנו]. הִלֵּל הזקן היה אוֹמֵר, אַל תִּפְרוֹשׁ מִן הַצִּבּוּר בזמן שהם מצטערים, ואף שאין צרה זו נוגעת אליך, לפי שכל המצטער עם הציבור זוכה ורואה בשמחתם [אבל כשדרכי הציבור מקולקלים, אין לאדם להשתתף עמם]. וְאַל תַּאֲמֵן בְּעַצְמָךְ עַד יוֹם מוֹתָךְ – אל תחשוב שיש מעלות שכבר קניתם בקנין גמור ושוב לא יסורו ממך, אלא התבונן ושמור על כל מעלה שהשגת, שלא תפסידנה, ואפילו עד יום המוות, שהרי יוחנן כהן גדול שימש בכהונה גדולה שמונים שנה, ולבסוף נעשה צדוקי. וְאַל תָּדִין אֶת חֲבֵרָךְ לכף חובה על עבירה שעבר או על כך שנתגאה בשררתו, עַד שֶׁתַּגִּיעַ לִמְקוֹמוֹ – לדרגתו ולמצבו, ותעמוד בעצמך באותו נסיון. וְאַל תֹּאמַר דָּבָר שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִשְׁמוֹעַ, שֶׁסּוֹפוֹ לְהִשָּׁמַע – אל תאמר דבר שאין משמעותו ברורה, וניתן להבינו בכמה פנים, ותסמוך על כך שהשומע יתעמק בדבר ויבינו לבסוף, כיון שדבר זה יכול לגרום לשומעים לטעות בדבריך, ואפשר שיטעו ויצאו לתרבות רעה. וְאַל תֹּאמַר לִכְשֶׁאֶפָּנֶה מעסקיי אֶשְׁנֶה – אלמד תורה, שֶׁמָּא לֹא תִפָּנֶה מעסקיך, ולא תלמד לעולם.
