ח) במה דברים אמורים, שיש תנאים להיתר לפרק גדר של אבנים בשמיטה, בשנתכוון לתקן שדהו [כלומר, אף שעיקר כוונתו היא לצורך האבנים, אך יש לו תועלת בכך שתהיה השדה מתוקנת לצורך אחר השמיטה], (או) שהתחיל ליטול בשביעית, אבל אם לא נתכוון לתקן שדהו, או שהתחיל מקודם שביעית, נוטל בשביעית כל מה שירצה מכל מקום, ואפילו מגדר קטן, וגומם עד לארץ ואינו צריך להשאיר אפילו גובה טפח. וכן אם היה נוטל משדה חבירו, אף על פי שהוא קבלן [-אריס בקרקע] כיון שאין לו כל תועלת מהשבחת שדה חבירו, גומם עד לארץ:
ט) אבנים שראויות שתזעזע אותן המחרישה ממקומם כשתעבור עליהם, אף שעדיין לא עברה שם, או שהיו מכוסות בעפר ונתגלו, אם יש בהן שתים של משוי שנים שנים, שכל אבן היא משא שני בני אדם, הרי זה מותר ליטול אותן, אבל אם היו קטנות מזה, לא ינטלו:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
