משנה ג: רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, הַדָּם קַל בִּתְחִלָּתוֹ וְחָמוּר בְּסוֹפוֹ, וְהַנְּסָכִים חֹמֶר בִּתְחִלָּתָן וְקַל בְּסוֹפָן. הַדָּם, בַּתְּחִלָּה אֵין מוֹעֲלִים בּוֹ. יָצָא לְנַחַל קִדְרוֹן, מוֹעֲלִים בּוֹ. הַנְּסָכִים, בַּתְּחִלָּה מוֹעֲלִים בָּהֶן. יָצְאוּ לַשִּׁיתִין, אֵין מוֹעֲלִים בָּהֶם:
משנה ג: רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, הַדָּם של הקרבן העומד לזריקה על המזבח, קַל בִּתְחִלָּתוֹ לענין מעילה, וְחָמוּר בְּסוֹפוֹ. וְהַנְּסָכִים, חֹמֶר בִּתְחִלָּתָן לענין מעילה, וְקַל בְּסוֹפָן. ומבאר רבי ישמעאל את דבריו, הַדָּם קל בתחילה, שהרי בַּתְּחִלָּה – קודם זריקתו אֵין מוֹעֲלִים בּוֹ, שנאמר (ויקרא יז יא) 'וַאֲנִי נְתַתִּיו לָכֶם עַל הַמִּזְבֵּחַ לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵיכֶם כִּי הַדָּם הוּא בַּנֶּפֶשׁ יְכַפֵּר', ודרשו חכמים, לכפרה נתתיו ולא למעילה, אך לאחר שנזרק על המזבח, ושיירי הדם נשפכו על היסוד, ומשם נשפך הדם על הרצפה, ומתערב באמת המים העוברת בעזרה, ויָצָא משם לְנַחַל קִדְרוֹן, מוֹעֲלִים בּוֹ מדרבנן [אך מן התורה אין מעילה בדבר שכבר נעשית מצוותו].
ואילו הַנְּסָכִים, בַּתְּחִלָּה – קודם שהתנסכו על גבי המזבח, מוֹעֲלִים בָּהֶן. אך לאחר שהתנסכו על גבי המזבח, ויָצְאוּ לַשִּׁיתִין – ליסודות המזבח, דרך נקב עמוק וחלול שהיה שם, אֵין מוֹעֲלִים בָּהֶם, כיון שכבר נעשתה מצוותם [ולא גזרו בזה חכמים איסור, כיון שאין בני אדם יכולים להגיע לשם, אלא פעם אחת בשבעים שנה יורד כהן לאותן שיתין, ומוציא משם את היין הקרוש, ושורפים אותו על גבי המזבח].
