אָמַר רַבִּי יִצְחָק בַּר יוֹסֵף, כָּל הַמְּחָקִין כֻּלָּן – כל מחיקה שעושים בשטר, וכותבים במקום המחיקה תיקון אחר, צָרִיךְ לִכְתּוֹב קִיּוּמֵיהוֹן – צריך לקיים את התיקון בסיום השטר לפני המילים 'והכל שריר וקיים', על ידי שכותב שם שבשורה פלונית יש תיקון פלוני, שאם לא יעשה כן יש לחשוש שמא לאחר חתימת השטר מחק והגיה ותיקן כרצונו. וְצָרִיךְ שֶׁיַּחֲזֹר מֵעִנְיָנוֹ שֶׁל שְׁטָר בְּשִׁיטָה אַחֲרוֹנָה, כלומר, בשורה האחרונה של השטר, לפני חתימות העדים, חוזרים וכותבים בקצרה את תוכן הדברים שכתובים בשטר, ומבארת הגמרא, מַאי טַעֲמָא – ומה הטעם לכך שכותבים באותה שורה אחרונה דברים שאין בהם צורך, אָמַר רַב עַמְרָם, לְפִי שֶׁאֵין לְמֵדִין מִשִּׁיטָה אַחֲרוֹנָה, כלומר, אם כתוב בשורה האחרונה שבשטר דברים שאינם כתובים קודם לכן, אין מתחשבים בדברים הכתובים שם, כיון שאין העדים יכולים לצמצם לחתום סמוך לנוסח השטר, ויתכן שנשאר רווח של שורה אחת, והלה כתב שם לאחר חתימתם דברים כרצונו, ולכן אין למדים מהכתוב שם, וכותבים שם דברים שאין בהם צורך. דְּתַנְיָא בברייתא, הִרְחִיק אֶת חתימות הָעֵדִים שְׁנֵי שִׁיטִין [-שתי שורות] מִן הַכְּתָב של השטר עצמו, השטר פָּסוּל, כיון שיכול המחזיק בשטר להוסיף בשורה הראשונה דברים כרצונו, ובשורה האחרונה לחזור על ענינו של השטר, ושטר שיכול להזדייף פסול גם אם עדיין לא זייפוהו. פָּחוֹת מִכַּן – אם היה הרווח הריק פחות משתי שורות, והיינו שורה אחת או שלא היה רווח כלל, כָּשֵׁר, כיון שגם אם יוסיף באותה שורה דברים חדשים, אין למדים מהם.
דין נוסף: הָיוּ אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה עֵדִים חֲתוּמִים עַל הַשְּׁטָר, וְנִמְצְאוּ העדים הָרִאשׁוֹנִים קְרוֹבִים אוֹ פְּסוּלִין, יִתְקַיֵּם הָעֵדוּת בַּשְּׁאָר – בעדים האחרים החתומים בשטר, כיון שאנו אומרים שמן הסתם חתמו תחילה העדים הכשרים, וכדי שלא יהיה רווח הפוסל את השטר החתימו שם קרובים או פסולים. ודין זה מְסַיַּיע לֵיהּ לְחִזְקִיָּה, דְּאָמַר חִזְקִיָּה, מִילְּאָהוּ בִּקְרוֹבִים – אם מילאו את הרווח שבין השטר לבין חתימות העדים בחתימות של עדים קרובים, כָּשֵׁר. וְאַל תִּתְמַהּ על כך שאם היה רווח ריק היה השטר פסול, ואילו כשחתומים בו עדים פסולים השטר כשר, שֶׁהֲרֵי מצאנו דין דומה לגבי סוכה, שאם היה אֲוִיר ריק לגמרי, הרי הוא פּוֹסֵל בִּשְׁלֹשָׁה טפחים ברוחב על פני כל אורך הסוכה, ואילו סְכָךְ פָּסוּל פּוֹסֵל רק בְּאַרְבָּעָה טפחים. פֵּרוּשׁ 'מִילְּאָהוּ בִּקְרוֹבִים', כְּגוֹן שֶׁחָתְמוּ אֵלּוּ הַקְּרוֹבִין בְּמִלּוּי שְׁנֵי הַשִּׁיטִין – באותן שתי שורות ריקות, כדי להכשיר את השטר.
רַב שַׁבְּתַאי מִשְּׁמֵיהּ דְּחִזְקִיָה אָמַר, שְׁנֵי שִׁיטִין שֶׁאָמְרוּ, שאם הן שורות ריקות השטר פסול, היינו בִּכְתָב יְדֵי עֵדִים, שהוא כתב גדול יותר, וְלֹא בִּכְתָב יְדֵי סוֹפֵר שהוא כתב דק וקטן יותר, מַאי טַעֲמָא, דְּכָל מַאן דִּמְזַיֵּיף לָאו לְגַבֵּי סַפְרָא אָזֵיל, כלומר, כיון שהרוצה לזייף שטר ולהוסיף בו דברים שאינם נכונים, אינו הולך לסופר שיזייף עבורו, שהרי שום סופר לא ישמע לו לזייף שטר, וכיון שהוא מזייף לבדו אינו עושה זאת בכתיבה דקה ומיושרת אלא בכתב גדול יותר, ולכן אם נשארו שתי שורות שניתן לכתוב בהם רק כתב של סופר, השטר כשר, שהרי אם יזייף ויוסיף שם דברים בכתב גדול יותר, יהיה הזיוף ניכר, ונמצא שאין בו חשש זיוף, וכשר.
