משנה ה: הוּא הָיָה אוֹמֵר, אֵין בּוּר יְרֵא חֵטְא, וְלֹא עַם הָאָרֶץ חָסִיד, וְלֹא הַבַּיְשָׁן לָמֵד, וְלֹא הַקַּפְּדָן מְלַמֵּד, וְלֹא כָל הַמַּרְבֶּה בִסְחוֹרָה מַחְכִּים. ובִמְקוֹם שֶׁאֵין אֲנָשִׁים, הִשְׁתַּדֵּל לִהְיוֹת אִישׁ:
משנה ה: הוּא [-הלל הזקן] הָיָה אוֹמֵר, אֵין בּוּר יְרֵא חֵטְא – אדם ריק מכל, שאין בו לא תורה ולא הבנה במשא ומתן, אינו יכול להיות ירא חטא, שמתוך בורותו אינו יודע אפילו להשמר מהעבירות, וְלֹא עַם הָאָרֶץ חָסִיד – אדם שלא למד תורה, אך הוא בקי במשא ומתן ומידות טובות, אינו יכול להיות חסיד, העושה מעשיו לפנים משורת הדין, שמידה זו מצויה רק במי שעוסק בתורה, אך יכול הוא להיות ירא חטא. וְלֹא הַבַּיְשָׁן לָמֵד, לפי שמתבייש לשאול את רבו שאלות, שמא ילעגו עליו, ומתוך כך נשאר תמיד בספיקותיו [ואף שמידת הבושה מידה טובה היא, בלימוד התורה אין ראוי לאדם להתבייש]. וְלֹא הַקַּפְּדָן מְלַמֵּד, לפי שתלמידיו פוחדים לשאול אותו ספקותיהם, שמא יקפיד עליהם. וְלֹא כָל הַמַּרְבֶּה בִסְחוֹרָה מַחְכִּים בלימוד התורה, כיון שקובע רוב זמנו לסחורה, ולימוד התורה עראי, לא יחכם בו לעולם, ונאמר לגבי התורה 'לא מעבר לים היא', ודרשו חכמים שאין התורה מצויה במי שמרחיק לסחורה אל מעבר לים. ובִמְקוֹם שֶׁאֵין אֲנָשִׁים הראויים לישב בראש ולהורות הוראה, הִשְׁתַּדֵּל לִהְיוֹת אִישׁ, ולהיות ראוי להנהיג את הקהל ולהורות הוראה.
