אמרו חז"ל "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא", ולא אמרו 'בעולם הבא' שמשמעו היה שהעולם הבא הוא מוכן מעת הבריאה ענין ודבר לעצמו, ואם יצדק האדם יתנו לו בשכרו חלק ממנו, אבל האמת, שהעולם הבא הוא מעשה ידי האדם עצמו, שהרחיב והוסיף והתקין חלק לעצמו במעשיו.
מעת שעולה על טוהר מחשבת האדם לעשות מצוה, תיכף נעשה רישומו למעלה בשרשו העליון, לבנות ולנטוע כמה עולמות וכחות עליונים, וממילא מתעורר וממשיך גם עליו אור מקיף מהקדושה העליונה, והוא המסייעו לגומרה. ואחר גומרו המצוה – הקדושה והאור מסתלק לשרשו, שאחר פרידת נפשו מהגוף הוא העולה להתעדן ולהשביע נפשו, בצחצחות האורות והכחות והעולמות הקדושים שנתוספו ונתרבו ממעשיו הטובים (נפש החיים שער א פרק יב).
