משנה ז: הוּא הָיָה אוֹמֵר, מַרְבֶּה בָשָׂר, מַרְבֶּה רִמָּה. מַרְבֶּה נְכָסִים, מַרְבֶּה דְאָגָה. מַרְבֶּה נָשִׁים, מַרְבֶּה כְשָׁפִים. מַרְבֶּה שְׁפָחוֹת, מַרְבֶּה זִמָּה. מַרְבֶּה עֲבָדִים, מַרְבֶּה גָזֵל. מַרְבֶּה תוֹרָה, מַרְבֶּה חַיִּים. מַרְבֶּה יְשִׁיבָה, מַרְבֶּה חָכְמָה. מַרְבֶּה עֵצָה, מַרְבֶּה תְבוּנָה. מַרְבֶּה צְדָקָה, מַרְבֶּה שָׁלוֹם. קָנָה שֵׁם טוֹב, קָנָה לְעַצְמוֹ. קָנָה לוֹ דִבְרֵי תוֹרָה, קָנָה לוֹ חַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא:
משנה ז: הוּא [-הלל הזקן] הָיָה אוֹמֵר, מַרְבֶּה בָשָׂר, מַרְבֶּה רִמָּה – האוכל מאכלים רבים ובשרו מתרבה, הרי הוא מרבה תולעים בבשרו לאחר מיתתו [ואף לאחר שמת יש לאדם צער גדול מכך]. מַרְבֶּה נְכָסִים, מַרְבֶּה דְאָגָה, שחושש תמיד שמא יגזלוהו, או שמא יבואו שודדים ויהרגוהו. מַרְבֶּה נָשִׁים, מַרְבֶּה כְשָׁפִים, שכל אחת עושה לו כשפים כדי להטות ליבו אליה. מַרְבֶּה שְׁפָחוֹת, מַרְבֶּה זִמָּה, כפי שמצוי אצל השפחות. מַרְבֶּה עֲבָדִים, מַרְבֶּה גָזֵל. הרי שמכל תאוות ותענוגי העולם הזה, מתרבה החטא והצער. אבל מַרְבֶּה תוֹרָה, מַרְבֶּה חַיִּים, שנאמר 'כי היא חייך ואורך ימיך', מַרְבֶּה יְשִׁיבָה – הלומד תורה עם תלמידים רבים, הרי הם מחדדים אותו, ומתוך כך מַרְבֶּה חָכְמָה – שנותן טעם לדבריו, וסברותיו מתקבלות על לב שומעיהם. מַרְבֶּה ליטול עֵצָה, מַרְבֶּה תְבוּנָה – שמתוך העצות הרבות ששומע הרי הוא מבין דבר מתוך דבר. מַרְבֶּה צְדָקָה, מַרְבֶּה שָׁלוֹם, שמתוך שבני אדם רבים נהנים מממונו הרי הם אוהבים אותו, ומרבה שלום בעולם, ונאמר 'והיה מעשה הצדקה שלום'. עשה האדם מעשים טובים וקָנָה שֵׁם טוֹב, קָנָה זאת לְעַצְמוֹ, בשונה מנכסי העולם הזה שמת האדם ומשאירם לאחרים. קָנָה לוֹ דִבְרֵי תוֹרָה, הרי זה קנין אמיתי, ועל ידו קָנָה לוֹ חַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא.
