(ז) וַיֹּ֨אמֶר שָׁא֜וּל לְנַֽעֲר֗וֹ וְהִנֵּ֣ה נֵלֵךְ֮ וּמַה־נָּבִ֣יא לָאִישׁ֒ כִּ֤י הַלֶּ֨חֶם֙ אָזַ֣ל מִכֵּלֵ֔ינוּ וּתְשׁוּרָ֥ה אֵין־לְהָבִ֖יא לְאִ֣ישׁ הָֽאֱלֹהִ֑ים מָ֖ה אִתָּֽנוּ׃ (ח) וַיֹּ֤סֶף הַנַּ֨עַר֙ לַֽעֲנ֣וֹת אֶת־שָׁא֔וּל וַיֹּ֕אמֶר הִנֵּה֙ נִמְצָ֣א בְיָדִ֔י רֶ֖בַע שֶׁ֣קֶל כָּ֑סֶף וְנָֽתַתִּי֙ לְאִ֣ישׁ הָֽאֱלֹהִ֔ים וְהִגִּ֥יד לָ֖נוּ אֶת־דַּרְכֵּֽנוּ׃ (ט) לְפָנִ֣ים ׀ בְּיִשְׂרָאֵ֗ל כֹּֽה־אָמַ֤ר הָאִישׁ֙ בְּלֶכְתּוֹ֙ לִדְר֣וֹשׁ אֱלֹהִ֔ים לְכ֥וּ וְנֵֽלְכָ֖ה עַד־הָֽרֹאֶ֑ה כִּ֤י לַנָּבִיא֙ הַיּ֔וֹם יִקָּרֵ֥א לְפָנִ֖ים הָֽרֹאֶֽה׃ (י) וַיֹּ֨אמֶר שָׁא֧וּל לְנַֽעֲר֛וֹ ט֥וֹב דְּבָֽרְךָ֖ לְכָ֣ה ׀ נֵלֵ֑כָה וַיֵּֽלְכוּ֙ אֶל־הָעִ֔יר אֲשֶׁר־שָׁ֖ם אִ֥ישׁ הָֽאֱלֹהִֽים׃
֍ ֍ ֍
(ז) ובאותם ימים היה המנהג שהבא אל הנביא כדי שיגלה לו דבר מה מהעתידות, היה נותן לו שכר טירחתו, וכמו כן הבא אל אדם חשוב להקביל פניו היה נותן מתנה גדולה, לפי חשיבות הנותן ולפי חשיבות המקבל [והם לא הכירו את שמואל, וחשבו שאף מנהגו הוא כך], וַיֹּאמֶר שָׁאוּל לְנַעֲרוֹ, וְהִנֵּה אף אם נֵלֵךְ אל איש האלוקים, וּמַה נָּבִיא לָאִישׁ, כי אפילו שכר טרחתו לא נוכל לתת לו, כִּי הַלֶּחֶם אָזַל מִכֵּלֵינוּ, וכיון שאני אדם נכבד עלי להביא לו מתנה נאה כפי כבודי וכבודו, וּתְשׁוּרָה אֵין בידינו כלל לְהָבִיא לְאִישׁ הָאֱלֹהִים, מָה אִתָּנוּ.
(ח) וַיֹּסֶף הַנַּעַר לַעֲנוֹת אֶת שָׁאוּל, וַיֹּאמֶר, הִנֵּה נִמְצָא בְיָדִי רֶבַע שֶׁקֶל כָּסֶף, וזה יספיק לתת לו כשכר טרחתו, ואלך אני לבדי לשאול אותו, וְנָתַתִּי את הכסף לְאִישׁ הָאֱלֹהִים, וְהִגִּיד לָנוּ אֶת דַּרְכֵּנוּ, וכיון שאני נער משרת ולא אדם נכבד, אינני צריך להביא לו כלל תשורה.
(ט) עתה מוסיף הנביא לבאר את פשר ההנהגה שהיתה באותם ימים, מה שלא היה אחרי כן בימות שאר הנביאים, שילכו בני אדם אל הנביא שיאמר להם עתידות או שיגלה להם דברים נסתרים, ואומר, כי לְפָנִים [-פעם] בְּיִשְׂרָאֵל, כֹּה אָמַר הָאִישׁ בְּלֶכְתּוֹ לִדְרוֹשׁ אֱלֹהִים, לְכוּ וְנֵלְכָה עַד הָרֹאֶה, כִּי לַנָּבִיא הַיּוֹם יִקָּרֵא לְפָנִים הָרֹאֶה, כלומר, כיום הנביא נשלח מעם ה' רק כדי להוכיח את עם ישראל, ולכן נקרא 'נביא', מלשון 'ניב שפתיים', כי עיקר שליחתו היא על שם דיבורו, שמוכיח בו את ישראל. אבל בעבר היו מכנים את הנביא בשם 'הרואה', כיון שהיה צופה ברוח הקודש ורואה את כל הפרטים ההווים והעתידים להיות, והיו הולכים לשאול אותו על כל דבר נסתר.
(י) וַיֹּאמֶר שָׁאוּל לְנַעֲרוֹ, טוֹב דְּבָרְךָ, שתלך אתה לבדך אל הנביא, וכך לא נצטרך לתת לו תשורה, לְכָה נֵלֵכָה – אלך יחד איתך [כלומר, שעתה עיקר ההליכה היא שלך, שאתה תדבר עם הנביא, ואני אלך איתך]. וַיֵּלְכוּ אֶל הָעִיר אֲשֶׁר שָׁם אִישׁ הָאֱלֹהִים.
