כג וַיְהִ֥י דְבַר־יְהוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃ כד בֶּן־אָדָ֕ם אֱמָר־לָ֕הּ אַ֣תְּ אֶ֔רֶץ לֹ֥א מְטֹֽהָרָ֖ה הִ֑יא לֹ֥א גֻשְׁמָ֖הּ בְּי֥וֹם זָֽעַם׃ כה קֶ֤שֶׁר נְבִיאֶ֨יהָ֙ בְּתוֹכָ֔הּ כַּֽאֲרִ֥י שׁוֹאֵ֖ג טֹ֣רֵֽף טָ֑רֶף נֶ֣פֶשׁ אָכָ֗לוּ חֹ֤סֶן וִיקָר֙ יִקָּ֔חוּ אַלְמְנוֹתֶ֖יהָ הִרְבּ֥וּ בְתוֹכָֽהּ׃
֍ ֍ ֍
(כג) וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר.
(כד) בֶּן אָדָם, אֱמָר לָהּ [-לירושלים], אַתְּ אֶרֶץ לֹא מְטֹהָרָה, כלומר, אף שבא עליך עונש כמו בדור המבול, לא נטהרת מעוונותיך על ידי העונש, כי הִיא לֹא גֻשְׁמָהּ בְּיוֹם זָעַם, כלומר, בשונה מהמבול שבא בשטף מים רבים המטהרים את הארץ כדרך שרוחצים לכלוך, כי המים מטהרים כל טומאה, ולכן אחרי המבול היתה הארץ מטוהרת מזוהמת החטאים, הרי בזמן שזעם ה' על ירושלים לא בא עליה העונש בשטף מים אלא בא החורבן על ידי אש, ולכן לא נטהרה הארץ גם לאחר שבא עליה העונש.
(כה) עתה מבאר את מה שאמר לעיל (פסוק כ') שמלבד הצדיקים שהיו בה, שהחשיב אותם ה' כאילו היו כסף, היו בה עוד ארבעה מיני סיגי מתכות, שהם נחושת, ברזל, עופרת ובדיל, ומבאר עתה מי הם האנשים שנמשלו למתכות אלו, ותחילה מבאר מי נמשל לנחושת, קֶשֶׁר נְבִיאֶיהָ בְּתוֹכָהּ – נביאי השקר שבתוכה, שהיו עסוקים בניחוש וקסמים, כַּאֲרִי שׁוֹאֵג טֹרֵף טָרֶף – כמו אריה השואג בזמן שיש לו טרף, אמנם האריה טורף טרף בשר, ואילו הם נֶפֶשׁ אָכָלוּ, כי טרפו את הנפש הרוחנית על ידי שהחטיאו את העם, חֹסֶן וִיקָר יִקָּחוּ – דברים חזקים ויקרים יקחו מהאנשים, ועל ידי שהיו נותנים להם מתנות יקרות היו מתנבאים להם דברי שלום, אַלְמְנוֹתֶיהָ הִרְבּוּ בְתוֹכָהּ, כי על ידי נבואות השקר שלהם לא חזרו העם בתשובה, ונהרגו האנשים ביד אויב, ונשארו נשותיהם אלמנות.
