י) פגי ערב שביעית שנכנסו לשביעית, ושל שביעית שיֵצאו [-העתידים לצאת] למוצאי שביעית, לא סכין ולא מנקבין אותם בשביעית. ובזמן המקדש אין בונין מדרגות על פני הגאיות בערב שביעית משיפסקו הגשמים, ועושה כן כדי שיוכל לרדת לגיא למלאות מים, מפני שהוא מתקנן לשביעית, ונראה כאילו עושה כן כדי להשקות את שדותיו בשביעית:
יא) אף בזמן הזה, אין נוטעין אילנות פרי, ואין מרכיבין אילן באילן, ואין מבריכין ענף של עץ לתוך האדמה כדי שיצמח לעץ חדש בערב שביעית, אלא אם יש שיעור זמן כדי שתקלוט הנטיעה באדמה, ותשהה אחר הקליטה שלשים יום קודם ראש השנה של שביעית, וסתם זמן הקליטה הוא שתי שבתות [-שבועות], ודבר זה אסור לעולם, אף שלא בזמן המקדש, מפני מראית העין, שמא יאמר הרואה, בשביעית נטעו, כי לפי חישוב שנות הערלה ייראה לבריות שניטע העץ בשביעית, נמצאת אומר, שהנוטע או המבריך או המרכיב ערב שביעית קודם ראש השנה במ"ד יום – ארבעים וארבעה ימים לפני ראש השנה, יקיים, כיון שיש בזה שיעור שבועיים שתיקלט הנטיעה, ועוד שלשים יום, אבל אם נטע בזמן שהוא פחות מכן, יעקור. ואם לא עקר, הפירות מותרין. ואם מת קודם שיעקור, מחייבין את היורש לעקור:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
